ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי; כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בִּבְחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ל״ח:ט״ז): ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ; וְדִבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן (בראשית ג׳:כ״ג); כִּי עַזּוּת־ פָּנִים לְגֵיהִנֹּם (אבות פ"ה); וְכַד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, כְּתִיב (שם): וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר – דָּא תְּפִלִּין (כמובא בתיקונים תיקון סט דף קה.):
באר מים חיים
ולא כן עתה בדורות הללו אף שיחידי סגולה מעם בני ישראל הולכים גם כן על דרך הזה לאוהבו במסירת גופם נפשם רוחם ונשמתם, אמנם הכל הוא בבחינת (שיר השירים א', י"א) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. כי התשובה והאהבה והחמדה הנפלאה שיהיה נכסף באמת לה' בכל לב ולב בכל כוחי מורשי נקודות לבבו בלי שום מחשבת פסול, אין בנו כי אם אפשר רגע אחד ביום לשנה שיקרא באמת (תהלים פ"ד, ג') נכספה וגם כלתה נפשו לחצרות ה'. ובאמת ברגע הזה המס ימס לבב אנוש וימס לבו בקרבו, ונמאס בעיניו כל הונו ורכושו וכל אשר לו מאשה ובנים ובית וממון וכל הנמצא אתו בבית ובחוץ, כי כלתה נפשו לקרבת אלהים ומתאוה וחפץ ברצון אמת להיות מתוקד על האש לאהבת ה' אלהי השמים והארץ בכלות נפשו לאלהים באמת שיצא נפשו תיכף מנרתק הגוף להדבק בחי העולמים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא, והכל באימה ופחד ורתת וזיע ורעדה וחלחלה, כי יודע לפני מי הוא עומד ואל מי הוא רוצה להתדבק ולמי הוא נותן נפשו ותסמר שערת ראשו מרוב פחד ואימה. ואך אינו עומד תמיד במדריגה זו לפי שעתה הכל בסוד (בראשית ג', כ"ד) להט החרב המתהפכת. שהיא מתהפכת מגוונא לגוונא מטב לביש ומביש לטב (כמו שאיתא בזוה"ק סוף פרשת אמור). ואחר הרגע הזו הנה כלה והלך לו, ועל כן נקרא זה נקודת הכסף, כי הכסיפה והחמדה שלו הוא רק נקודה אחת במעמקי הלב על זמן מה, אך מזה הנקודה נמשך גם עליו אחר כך, כאשר יזכור בנקודת אהבת לבבו אשר היה בו בעת ההיא, ודאי יכאב לבבו על מה שאין לו גם עתה זו הבחינה ולמה נפל מעליה והלא הקב"ה כתוב בו (מלאכי ג', ו') אני ה' לא שניתי, ובודאי המניעה מאתו. ואז יעטה כמעיל בושתו ויפול עליו אימתה ופחד ה', מפני מה זה ברח ממנו ואינו מרגיש באהבה עזה ונפלאה כאשר אז, ויועיל לו על כל פנים לשמור עצמו על ידי זה מכל בחינת שמץ רע ופסול ויכפוף כל התאוות להכניעם ולשברם שלא יעשה לשם תאוה וחמדה, וכולי האי ואולי יזכה עוד לבחינה הזו שהיה לו, ורצונו מאוד לעמוד תמיד בזה הבחינה ואך השאור שבעיסה מעכב. ואך אף על פי כן רחמנא ליבא בעי כאומרם (סנהדרין קו:). ונקרא תורי זהב נעשה לך גם עתה, עבור נקודת הכסף שהיה בך באותו רגע כמו שמובא בזוה"ק.
קדושת לוי
או יבואר, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. בו יבואר הפסוק (חבקוק ג, ב) ה' פעלך בקרוב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור, ויבואר על דרך משל, כי עני מבקש מעשיר למלאות שאלתו ובקשתו אשר היכולת ביד העשיר למלאות בקשתו והעשיר צריך לדבק מחשבתו בצער העני בכדי שירחם עליו, כי כאשר העשיר ידבק מחשבתו בצער העני אז בודאי ימלא בקשתו כאשר היכולת ביד העשיר לרחם על צער העני ולמלאות בקשתו. כן הדבר הזה כשישראל הם בצער צועקים להשם יתברך לרחם עליהם כאשר הקדוש ברוך הוא ממלא תמיד כל שאלות עמו בית ישראל אזי צריך האדם לדבק מחשבתו ותפלתו להקדוש ברוך הוא. וגם תפלה לשון התחברות מלשון נפתולי אלהים וגו' (בראשית ל, ח) ואז הקדוש ברוך הוא כביכול מחבר את עצמו להם כדי לרחם עליהם. וזהו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, וידע הוא התחברות מלשון וידע אדם. וזהו וידע אלהים וזהו בקרב שנים תודיע, כי הצער הוא בהזמן כי למעלה מהזמן אין שם לא צער ולא יגון ואנחה כלל וזהו בקרב שנים, הצער אשר בא מהזמן תודיע, מלשון התחברות כנ"ל, ועל ידי התחברות זה מסיים הפסוק ברוגז רחם תזכור: