שם משמואל
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו פירש"י לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזוכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים, ויש להבין כוונת יוסף שבודאי ח"ו לומר על יוסף, אחרי שראה שה' אתו עד שאפי' אדוניו ושר בית הסוהר ראו זה, יסיר בטחונו מהשי"ת ויבטח על מצרי זה, ונראה לפרש עפ"י דברי האריז"ל בלקוטי התורה, ששלשה שרים תחת יד פרעה, שר המשקים, ושר האופים, ושר הטבחים, וכנגדן באדם, קנה, ושט, ורידין, קנה נגד שר המשקים שכן הריאה שואבת כל מיני משקים, ושט נגד שר האופים שכל המאכל בולע הושט, ורידין נגד שר הטבחים שבו הדם עי"ש, והנה הורידין הם האמצעים בין הלב והמוח ועל ידם שולח הלב את צחיחי דדמא להמוח, וע"כ יוסף באשר הוא צדיק יסוד עולם אחיד בשמיא וארעא ונגד זה באדם המוח והלב, הי' ראשית עבודתו במצרים להוציא את חלקי הטוב משר הטבחים שהוא לעומתו בקדושה, וע"כ כתיב ויקנהו פוטיפר בסוד אשר שלט האדם באדם לרע לו, ופירשו ז"ל האדם בליעל באדם דקדושה לרע לו לאדם בליעל שעי"ז מוציא ממנו את כל חלקי הקדושה שהי' בו וכן הי' בפוטיפר, ובמדרש כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולד רשתו של פוטיפר, ועוד במדרש בכל עצב יהי' מותר בכל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו הי' לו יתרון ממנה למה שנטל את בתה, ובודאי עי"ז עצמו שהי' ה' אתו בבית פוטיפר עלה בידו לברר משם את כל חלקי הקדושה, כי החלקים נמשכין ונדבקים במקורן: