שם משמואל
ויהי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה מבואר בזוה"ק דאותן שבע עשרה שנה הי' ברום המעלות מאד, נראה כמו שהלך יעקב אבינו לבית עבר על י"ד שנה טרם הלכו לבית לבן כדי לקשר א"ע בתורה שלא יתקלקל ח"ו בבית לבן, כמו כן הי' הי"ז שנים במצרים, כדי שיתקשרו ישראל ע"י אמצעית יעקב בקשר חזק ואמיץ שלא יזיק להם הגלות ח"ו, ויראה עוד שהמספר שבע עשרה בגי' טוב וזהו מדת יוסף כמבואר בהאריז"ל, והוא כדי שיתקשרו ישראל במדת יוסף שמירת הברית, ולא יתקלקלו ח"ו בגלות מצרים וכן כתוב עליהם גן נעול גל נעול:
שם משמואל
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ובזוה"ק (רט"ז:) דהא כל יומוי לא איקרי ויחי בגין דכל יומוי בצערא הוו וכו' בתר דנחת למצרים איקרי ויחי חמא לברי' מלכא חמא לכל בנוהי זכאין צדיקים וכלהו בתענוגי ותפנוקי עלמא וכו' ובתדב"א מפורש עוד יותר שחיים אלו הי' שלא בצער ושלא ביצה"ר ומעין עוה"ב, ויש להבין דמאחר שהי' שנים אלו בתכלית השלימות איך הי' בחו"ל שאיננה ראוי לשלימות ובזוה"ק (קנ"ח:) (וקס"ה.) דיעקב ברח מלבן בגין דדחיל יעקב דלא ישבוק לי' וישתלימו תריסר שבילין בארעא אחרא וע"ד כיון דחמא דמטא שעתא דבנימין ברח וכו' עד ולא עוד אלא בארעא דא לא אתחזי לאשלמא ביתא:
שם משמואל
ויהי יעקב בארץ מצרים וגו' במדרש למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל, ורש"י הוסיף לאמר נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, ויש לדקדק בכוונת רש"י בהוספה זו גם בכפל לשון עיניהם ולבם, גם יש לדקדק למה פרט הכתוב לומר בארץ מצרים הלא כבר מבואר שבארץ מצרים הי', גם בלשון ויחי יש לדקדק כי אחר שפרט ובא להודיענו המקום הי' לכאורה יותר מדוקדק לשון ויהי: