אוהב ישראל
ויחי יעקב בארמ"ץ שבע עשרה שנה גו'. הנה כבר רמזנו למעלה ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי גו' שקיים יעקב אע"ה בזה סוד מצות ייבום. עיי"ש. וגם כאן מרומז בהר"ת של ויחי יעקב בארץ מצרים. ויב"ם. ר"ל שגם בזה קיים סוד מצות היבום. והוא קצת בבחי' היפך משם בפ' וישב. אך עכ"ז הכל הולך אל מקום אחד. והוא כי בביאת יעאע"ה למצרים אשר צורתו חקוקה בכסא כבודו ית'. בזה העלה כל הנ"ק שנפלו ממקום גבוה כביכול למקום טומאה בארץ מצרים. וכל בחי' טוב אשר נפל מאז משורשו הרמה שהיא בחי' שבע עשרה מנין טו"ב גושפנקא דמלכא כמבואר למעלה וכל בחי' טוב נמשך ממנו. גם הטוב המאושר אשר גנוז וצפון להצדיקים לע"ל. הכל צפון וגנוז שם. ואותן הניצוצין שנפלו משם כביכול. אז בבוא יעאע"ה למצרים החיה אותם והעלה את הכל לשורשם הרמה בקודש. ובזה קיים סוד יבום כדלעיל עיי"ש ותבין. ויהיו ימי יעקב שני חייו. היינו שכל יום ויום מימיו של יעאע"ה הי' נחשב לשנה. ר"ל כי פעל ועבד יום אחד עבודתו קודש כ"כ כמו שצריך איש אחר לעבוד עבודה כזו בשנה שלימה. וזהו ימי יעקב שני חייו. שבע שנים וארבעים ומאת שנה. י"ל דהנה כתיב ויבנהו שבע שנים. ונראה לפרש שרומז בזה. כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ואז הוא עובר עבירה ר"ל. ע"י הכוחות אשר שורשם בכוחות עליונות נשגבות. היינו אהבה זרה ויראה חיצונית והתפארות וכדומה לזה בשאר המדות וכוחות משבע מדות. והוא מפני שע"י רוח שטות שנכנס בו הפיל והוריד אלו הכוחות ר"ל. מהז' ימי הבנין. ז' מדות עליונות. אמנם כאשר האדם חוזר בתשובה ובא להבנה. ומבין ומביט מאין באו לו אלו הכוחות הלא מלעילא אתיין. ומונע א"ע מהעבירה מאז והלאה ומדביק אותן הכוחות לשורשן הרמה בקודש. אז מייחד ומקשר ז' ימי הבנין. בשורשן הרמה בקודש. שהוא עולם הבינה. וזהו פי' הפסוק ויבנהו שבע שנים. היינו שנתן הבנה להשבעה מדות וכוחות ומעלה אותן לשורשן לעולם הבינה. והש"י עושה בחכמתו הק' כזאת לכל צדיק שיהא לו ירידה לצורך עלייה. כי ע"י שנפל ממדריגתו הרמה והנשאה ואח"כ מיד כשחוזר בתשובה עילאה ומעלה א"ע ומדותיו לשורש הקדושה. עי"ז מעלה אתו עמו ג"כ כל הנ"ק שנפלו מז' ימי הבנין להחיצונים ר"ל. והצדיק מעלה אותם לשורשן. וזהו סוד כי שבע יפול צדיק וקם. היינו מה שהצדיק נופל לפעמים ממדריגתו ע"י השבעה כוחות ומדות שלו הוא כדי וקם. היינו ירידה לצורך עלייה להעלות עמו בעלייתו גם הנ"ק שנפלו מאז לשורשם הרמה: