Allusion על בראשית 48:8

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה ויאמר מי אלה מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה, ויאמר יוסף אל אביו בני הם וגו' פירש"י וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוה"ק ויש להבין דסוף סוף במה יתורץ הקושיא לפי שעתיד לצאת ממנו כנ"ל, ואם זה אינו מזיק ומונע את הברכה למה בתחילה נסתלק הימנו רוה"ק, ונראה עפ"י מה שפירש"י לקמן בקהלם אל תחד כבודי שנאמר בן יצהר בן קהת בן לוי ולא נאמר בן יעקב אבל כשנתייחסו על הדוכן נאמר בן לוי בן ישראל, ולכאורה מה נ"מ כ"כ אם נזכר שמו או לא וכי אין נודע לכל שלוי הוא בן יעקב, אבל הפי' פשוט שיעק"א חשש שלא יגע הפגם עד לו, ואם הי' ח"ו מגיע הפגם עד השורש הי' ממילא מגיע הפגם לכל הענפים, וזה שבקש שלא יגיע הפגם עד אליו, ומה שלא ביקש שגם עד לוי לא יגיע למען לא יגיע הפגם לכל הלוים, יש לומר הטעם פשוט, שזה אי אפשר באשר שכל החטא נצמח מפאת שהי' לוי ומטועני הארון הי' והי' אדם גדול ובעל רוה"ק ובמ"ר פרשת קרח ואת אנוש כערכי שהי' שוה לאהרן זה שוחט וזה זורק, א"כ מה שהי' בן לוי זה הביאו להחטא ע"כ בהכרח הגיע שמה הפגם, אבל על הדוכן יזכר שמו, היינו שהטוב והזכות יגיע עד השורש:

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י שנסתלקה הימנו שכינה לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה, ויש להבין במה נתפייס וחזרה ונחה עליו רוה"ק, כי בודאי תחילה שנסתלקה רוה"ק אף שעתיד לצאת מהם יהושע ושאר הצדיקים, מ"מ נסתלק הרוה"ק כדי שלא יתברכו הרשעים כבמדרש שלא רצה אברהם לברך את יצחק וכמשל שתי אילנות בכרך אחד אחד של סם חיים ואחד של סם מות, כך לפי שעתיד לצאת ממנו עשו, וא"כ תינח אם הי' בקשת הרחמים שלא יצאו אלו לעולם אלא צדיקים לבד, אבל מאחר שסוף סוף יצאו ירבעם ואחאב ויהוא מהם למה חזרה הרוה"ק אליו ונתפייס לברכם, תחילה מה קסבור ולבסוף מה קסבור, ונראה שבקשת רחמים הי' שלא יפגמו את השורש שיצאו מהם ואז הי' נוגע הקילקול גם אל הצדיקים והי' בהכרח גם חלק הקילקול מתברך, והי' בקשת הרחמים שכל השבט יהי' נבדל ומרומם מהם, ולא יתפגם בפגימתם ולא יתברכו הם בברכתו, וזה שאמר קחם נא אלי ואברכם שהוא לשון הגבהה כמו שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בלשון לקיחה הנאמר בלולב ובלשון הש"ס מדאגבי' נפיק בי', וקיחה ולקיחה להם פירוש אחד כמו שפירש"י בפ' תצוה, וזהו שפורש"י זה שאמר הכתוב ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי רוחי ליעקב בשביל אפרים עד שלקחם על זרועותיו אף שלא מצינו כלל שלקחם על זרועותיו אלא הפי' הוא שהגביהם והבדילם כנ"ל כמשל המגביה את התינוק, ודו"ק:

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה [ברש"י ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה] ויאמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ויברכם וברש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוה"ק, ויאמר קחם נא אלי ואברכם זש"ה ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים עד שלקחם על זרועותיו: