פירושים על בראשית 48:8: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. כמאמרם ז״ל (תנחומא פ׳ ז׳) מי אשר אומרים אלה אלהיך. לזה השיב בני הם אשר נתן לי אלהים כי אפי׳ מדת הדין הסכימה בנתינתם לי וטרחתי בם הרבה. ולא נמצא בהם פסול כלל ובקדושתם הם עומדים כמוני כמוהם. אכן אם ראית איזה דבר הוא גזרה מאת האל כדי שתחלק מלכות בית דוד. ולא ישאר לו רק ב׳ שבטים תחת ידו. וזהו בזה ב׳ מורה כי השאר ילכו אחרי ירבעם. וכדי שלא תחזור המלוכה לבית דוד עושים את העגלים. אכן הגזרה היא לעתיד כי כעת בקדושתן הם עומדים. לזה השיב יעקב קחם נא אלי ואברכם. מאחר כי כעת הם צדיקים אין אדם נידון אלא לשעה. ובזה ידוייק מלת נא היטב ולכך ואברכם. ואפשר לומר כי כונת יעקב היה לומר מאחר כי כעת הם צדיקים והגזרה היא לעתיד אשים ברכתי עליהם אולי ע״י כן תחתך הגזרה. וזהו ואברכם לעתיד. וכל זה היה כדי שלא יקפיד יוסף. ועשה השתדלות הרבה בדבר להניחם כסדרם את אפרים בשמאל ישראל ומנשה בימין ישראל. ובידים נתן הימין לאפרים והשמאל למנשה כדי לתת לכולם צד הימין לזה בישיבתו ולזה לברכתו. ויוסף לא נתרצה להיות כי כבר היה לאפרים ימין יוסף והיה די לו כי כן הגיד הפסוק את אפרים בימינו משמאל ישראל. לזה השיב לו יעקב ידעתי בני ידעתי כלומר כבר הבנתי כוונתך בהשימך אותו לצד ימינך. עכ״ז הלואי שנינו יחד וזכות אבותי אברהם ויצחק בהצטרפות הכל כדי שתחתך הגזרה. ולכך אמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק ובהיותו על צד ימינך יגרום להיותו יותר גדול מאחיו. ולכן בברכה שם אז אפרים לפני מנשה. כי היה לו ב׳ מצד ימין. לא כן מנשה כי לא היה לו רק ימין ישראל לבד. ואם נתברך מנשה הוא בשביל אפרים לבד. כי הברכה העיקרית היא לאפרים. וז״א בלשון יחיד בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה כי הברכה העיקרית היא לאפרים ומנשה הוא נגרר אחריו. ואפשר כי מעולם לא יברך ישראל רק כאפרים לבד. וזהו טעם שנותן הפסוק בעצמו וישם את אפרים לפני מנשה להיות כי הברכה אינה רק ישימך אלהים כאפרים ולכן נקט יעקב סדר הברכה ואמר וכמנשה כדי שלא יצטער יוסף דראהו שהקניט בתחלה. ולדייק מה שאמרנו בתחלה שמעולם לא ברכם רק להיותם כעת צדיקים ידוייק באומרו ויברכם ביום ההוא ומלת ביום ההוא דייקא. או יחזור ביום ההוא כשיהיה זרעו מלא הגוים. דחוזר על יהושע ביום ההוא. ביום אשר יעמוד השמש והירח. באותו יום יברכו ישראל וכו׳. ולהיות שיעקב השתחוה למעלה על ראש המטה דהיינו השכינה שהתחיל לראות שהבטחתו מתקיימת שאמר לו ואנכי אעלך גם עלה. ר״ל אנכי אעלך גם עלה. שיעלה יוסף עמך. וז״ש ויוסף ישית ידו על עיניך. לכן עתה אמר יעקב ליוסף אל תחשוב שיעלה האל עמי ויניח אתכם כי אם יחזור ויהיה אלהים עמכם עד אשר ישיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וכשם שאתה תחזירני למקומי כך אתה תחזור למקומך בשכם. ואמר נתתי לשון עבר כי נראה מדבריו כי זה ימים נתן לו ולא מצאנו זה הדבר כתוב. ואפשר לומר כי זה רמוז כשאמר לו הנה אחיך רועים בשכם לך נא כי הכוונה בשכר שתלך לשכם לך נא כלומר לך נתתיה כעת מתנה ביום אשר יקחוה מבני בניך מיד האמורי בחרב וכו׳. כי כעת לא מצאנו שלקח יעקב שכם רק השדה שקנה במאה קשיטה ולא בחרב ובקשת. רק חוזר ליום החלק הארץ. הן אמת כי רש״י ע״ה נדחק ע״ז ופי׳ כי ביום עשות שמעון ולוי לבעלי שכם מה שעשו נתכנסו כל הסביבות. ואז נלחם יעקב ודוחק הרבה הדבר. הן אמת כי גם מלת לקחתי הוא לשון עבר. אכן נאמר כי כל העומד ליבצר כבצור דמי. כנלע״ד יצחק:

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. כמאמרם ז״ל (תנחומא פ׳ ז׳) מי אשר אומרים אלה אלהיך. לזה השיב בני הם אשר נתן לי אלהים כי אפי׳ מדת הדין הסכימה בנתינתם לי וטרחתי בם הרבה. ולא נמצא בהם פסול כלל ובקדושתם הם עומדים כמוני כמוהם. אכן אם ראית איזה דבר הוא גזרה מאת האל כדי שתחלק מלכות בית דוד. ולא ישאר לו רק ב׳ שבטים תחת ידו. וזהו בזה ב׳ מורה כי השאר ילכו אחרי ירבעם. וכדי שלא תחזור המלוכה לבית דוד עושים את העגלים. אכן הגזרה היא לעתיד כי כעת בקדושתן הם עומדים. לזה השיב יעקב קחם נא אלי ואברכם. מאחר כי כעת הם צדיקים אין אדם נידון אלא לשעה. ובזה ידוייק מלת נא היטב ולכך ואברכם. ואפשר לומר כי כונת יעקב היה לומר מאחר כי כעת הם צדיקים והגזרה היא לעתיד אשים ברכתי עליהם אולי ע״י כן תחתך הגזרה. וזהו ואברכם לעתיד. וכל זה היה כדי שלא יקפיד יוסף. ועשה השתדלות הרבה בדבר להניחם כסדרם את אפרים בשמאל ישראל ומנשה בימין ישראל. ובידים נתן הימין לאפרים והשמאל למנשה כדי לתת לכולם צד הימין לזה בישיבתו ולזה לברכתו. ויוסף לא נתרצה להיות כי כבר היה לאפרים ימין יוסף והיה די לו כי כן הגיד הפסוק את אפרים בימינו משמאל ישראל. לזה השיב לו יעקב ידעתי בני ידעתי כלומר כבר הבנתי כוונתך בהשימך אותו לצד ימינך. עכ״ז הלואי שנינו יחד וזכות אבותי אברהם ויצחק בהצטרפות הכל כדי שתחתך הגזרה. ולכך אמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק ובהיותו על צד ימינך יגרום להיותו יותר גדול מאחיו. ולכן בברכה שם אז אפרים לפני מנשה. כי היה לו ב׳ מצד ימין. לא כן מנשה כי לא היה לו רק ימין ישראל לבד. ואם נתברך מנשה הוא בשביל אפרים לבד. כי הברכה העיקרית היא לאפרים. וז״א בלשון יחיד בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה כי הברכה העיקרית היא לאפרים ומנשה הוא נגרר אחריו. ואפשר כי מעולם לא יברך ישראל רק כאפרים לבד. וזהו טעם שנותן הפסוק בעצמו וישם את אפרים לפני מנשה להיות כי הברכה אינה רק ישימך אלהים כאפרים ולכן נקט יעקב סדר הברכה ואמר וכמנשה כדי שלא יצטער יוסף דראהו שהקניט בתחלה. ולדייק מה שאמרנו בתחלה שמעולם לא ברכם רק להיותם כעת צדיקים ידוייק באומרו ויברכם ביום ההוא ומלת ביום ההוא דייקא. או יחזור ביום ההוא כשיהיה זרעו מלא הגוים. דחוזר על יהושע ביום ההוא. ביום אשר יעמוד השמש והירח. באותו יום יברכו ישראל וכו׳. ולהיות שיעקב השתחוה למעלה על ראש המטה דהיינו השכינה שהתחיל לראות שהבטחתו מתקיימת שאמר לו ואנכי אעלך גם עלה. ר״ל אנכי אעלך גם עלה. שיעלה יוסף עמך. וז״ש ויוסף ישית ידו על עיניך. לכן עתה אמר יעקב ליוסף אל תחשוב שיעלה האל עמי ויניח אתכם כי אם יחזור ויהיה אלהים עמכם עד אשר ישיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וכשם שאתה תחזירני למקומי כך אתה תחזור למקומך בשכם. ואמר נתתי לשון עבר כי נראה מדבריו כי זה ימים נתן לו ולא מצאנו זה הדבר כתוב. ואפשר לומר כי זה רמוז כשאמר לו הנה אחיך רועים בשכם לך נא כי הכוונה בשכר שתלך לשכם לך נא כלומר לך נתתיה כעת מתנה ביום אשר יקחוה מבני בניך מיד האמורי בחרב וכו׳. כי כעת לא מצאנו שלקח יעקב שכם רק השדה שקנה במאה קשיטה ולא בחרב ובקשת. רק חוזר ליום החלק הארץ. הן אמת כי רש״י ע״ה נדחק ע״ז ופי׳ כי ביום עשות שמעון ולוי לבעלי שכם מה שעשו נתכנסו כל הסביבות. ואז נלחם יעקב ודוחק הרבה הדבר. הן אמת כי גם מלת לקחתי הוא לשון עבר. אכן נאמר כי כל העומד ליבצר כבצור דמי. כנלע״ד יצחק:

וירא ישראל את בני יוסף. בִּקֵּשׁ לְבָרְכָם וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁעָתִיד יָרָבְעָם וְאַחְאָב לָצֵאת מֵאֶפְרַיִם וְיֵהוּא וּבָנָיו מִמְּנַשֶּׁה: