שם משמואל
ויקרא יעקב אל בניו, במדרש ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו, ר' פינחס אמר זימנו לבניו, אמר ר' אבין עשאו אפוטרופוס על בניו, נראה לפרש ר' יודן אמר שיעקב אבינו משך האלקית להיות עם בניו כמ"ש כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, ובאשר האלקית יהי' בהתגלות זה עצמו ימשך את לב ישראל אחרי ה' ויהי' שמים וארץ על מכונם ויתקיים בהם כל הברכות כימי השמים על הארץ, ור' פינחס אמר זימנו לבניו היינו כמו שמזמין לפני חבירו דבר שאם ירצה יטלנו, והכל תלוי ברצון המקבל, כן האלקית יהי' מזומן לפני ישראל וכל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, וכמו שכתוב אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, וכן כתוב דרשו את ה' בהמצאו, ור' אבין אמר עשאו אפוטרופס על בניו כמו שאפוטרופס מנהיג את היתומים ואינם נעזבים לרצונם אלא מסבב סיבות שילכו בדרך ישר לא יכשלו בה, כן השי"ת יהי' מסבב סיבות אשר סוף כל סוף ישובו תחת כנפיו, וכענין שאמר הכתוב אם לא ביד חזקה אמלוך עליהם, וכמו שאמרו ז"ל שאם אין ישראל עושין תשובה הקב"ה מעמיד עליהם מלך כהמן, ויש לפרש באופן שכל דברי חכמים קיימין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והיינו דר' יודן מיירי מהנשמות שנשמת ישראל לעולם ראוין להשראת השכינה, ובהנשמות לעולם יאיר אור אלקי, ואפי' שהגופין והנפשות בלתי ראוין, וע"ז אמרו ז"ל אעפ"י שהם טמאין שכינה שורה ביניהם, כי נשמה שבישראל טהורה היא, ור' פנחס מיירי בהנפשות שלפני הנפשות מוכן ומזומן האלקית אם ירצו להמשך אחר השי"ת, השומע ישמע והחדל יחדל, כי נפש הוא לשון רצון כברש"י חולין (ק"כ.) נפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם, וכו' כמו אם יש את נפשכם שהוא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו, א"כ הכל תלוי בנפש עצמה ממה שהיא נהנית ויש לה קורת רוח אם באלקית היא מושכת עלי' הארה אלקית ואם ח"ו להיפוך הוא להיפוך, ובנפש יוצדק מאד הלשון זימנו לבניו, ור' אבין מיירי בבחי' הגוף הנולד מטפה סרוחה ומטבעו להמשך אחר חומריות והוא כמו יתומים קטנים שצריכים הדרכה והנהגה:
שם משמואל
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים במדרש ר' סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהי', ר' יהודה אמר בנין בהמ"ק הראה להם המד"א והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' וגו', נראה לפרש דהנה לעיל מני' במדרש האספו ר' אחא אומר הטהרו ורבנן אמרו צוה אותם על המחלוקות אמר להון תהון כולכם אסיפה אחת, ופרשנו דשניהם לדבר אחד נתכוונו, כי איך אפשר שיהי' כולם אסיפה אחת ואין דעתם של בני אדם שוות, אלא כשכל אחד ואחד מטהר את לבו ואין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים נמצא כולם פונים אל מרכז אחד ואז כולם נמשכים לשורשם ושורש ישראל הוא אחד, ואז יתכן שיהי' כולם אגודה אחת, וע"כ אמר ר' סימון מפלת גוג הראה להם והיינו עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיפת אין לו אחיזה אלא בחיצוניות כי כל זכותו הוא משום ויקח שם ויפת את השמלה ושמלה הוא חיצוניות עכת"ד, ויש עוד להוסיף בה דברים שבמדרש שם ששם נתאמץ במצוה ויפת נמשך אחריו, א"כ כל התעוררות שהוא מפנימית הנפש הי' הכל ע"י שם, ויפת שנמשך אחריו הוא בלתי התאמצות והתעוררת פנימי ע"כ אין לו אחיזה אלא בחיצוניות, וע"כ לעתיד שיגיע הזמן שישראל יגיעו למדריגתם שהם פנימים יתעורר ביפת רוח קנאה ע"ז שזה הענין אין בו כלל, ומזה יהי' נעשה מלחמת גוג ומגוג שהם בני יפת ומשם תהי' מפלתו, ויזכה לקבורה שהוא חיצוניות האדם שבזה לבד הוא אחיזתו שהגוף הוא כמו שמלה ולבוש לעצם האדם שהוא הנפש, וע"כ כשהשבטים התאספו היינו שהטהרו את לבבם כנ"ל וזכו לבוא אז למדריגה פנימית נקודה הפנימית שבלב, ע"כ אמר ר' סימון שהראה להם מפלתו של גוג שהוא נאות למדריגתם שהי' אז, ור' יהודה אמר בנין בהמ"ק הראה להם שלא לבד הסרת המונע אלא עצם מעלת ומדריגת ישראל שהם פנימים ויזכו לעתיד לבנין בהמ"ק מן השמים שהוא תכלית מעלת ישראל שמורה שהם פנימים, וע"כ נקרא בהמ"ק לבנון שהוא לשון לב כבמדרש והלב הוא פנימית האדם, ובמדרש איכה זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך זה בהמ"ק שנאמר והי' עיני ולבי שם, והנה שבת הוא פנימית שבפנימית יומא דנשמתא, וע"כ אין בנין בהמ"ק דוחה שבת, ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בזמירות אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל, דהנה ישראל במתן תורה עלו אז במדריגה גבוה מאד, אשר כל אחד הי' בהמ"ק וכמו שאמרו ז"ל לשעבר היתה שכינה מצוי' עם כל אחד, וכל אחד בעצמו הי' מעון לשכינה אלא מחמת חטא העגל נפלו מזה המדריגה, והנה בשבת יכולין לבוא למדריגה שקודם החטא ובהאריז"ל שאותן שני כתרים שניטל מהם וזכה משה ונטלן בשבת משה מחזירן לישראל, ובודאי לאו לכל אדם הדברים אמורים אלא למי ששבת קולטתו, וזה שאמר אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל שאז הי' השכינה מצוי' עם כל אחד ואחד, והיא עוד יותר מבנין בהמ"ק, ושהיא יומא דנשמתא תכלית הפנימית כנ"ל:
שם משמואל
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, במדרש ר' סימון אמר מפלת גוג הראה להם המד"א באחרית הימים תהי', ר' יהודה אמר בנין בהמ"ק הראה להם המד"א והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' וגו', ונראה לפרש דהנה במדרש האספו הטהרו, וכן הוא אומר ואחר תאסף [לפי גירסת התנחומא] ויש לפרש דהנה ההפרש בין לשון אסיפה בבני אדם ובין לשון קיבוץ, כי לשון אסיפה הוא יותר התאחדות בלב ונפש מלשון קיבוץ, כי קיבוץ שייך גם בגופים לבד אף שהדעות בלתי מתאחדין, אבל לשון אסיפה בבני אדם הוא בלב אחד ג"כ, והוא לשון אסיפה מחיץ לפנים ששם מתאחדין ביותר, וכמ"ש ואספתו אל תוך ביתך, ואין איש מאסף אותי הביתה, ולא נמצא לפי זכרוני לשון קיבוץ כה"ג, אלא התקרבות גופין מחולקין לבד, והנה שלשת חלקי האדם גוף ונפש ושכל, ובשכל ודאי אין נופל לשון אסיפה שהרי אין דעתן של בנ"א שוות, ואפילו שכולם מסכימים לדעה אחת מ"מ ברוב אין הטעם אחד, ובגוף אמרנו לעיל שבו נופל יותר לשון קיבוץ, ובכן לשון אסיפה נופל ביותר על הנפשות, והיינו כי נפש הוא מלשון רצון והשתוקקות כמו שהגדנו כמה פעמים בשם רש"י חולין ואם כל איש ואיש משתוקק לטובת עצמו אף שכולם רוצים דבר אחד מ"מ עדיין אין זה דעה אחת, שזה רוצה לתועלת עצמותו וזה לטובת עצמותו, אבל אם שלמים וכן רבים משתוקקים למלאות רצון אביהם שבשמים זה נקרא בהחלט התאחדות שלימה ולזה נאה לקרא אסיפה בהחלט, אך בודאי בטבע אנשים לחוש לטובת עצמו ביותר, ורק ע"י טהרת הנפשות יתכן ההשתוקקות לרצון אביהם שבשמים באמת, וזה הוא מאמר המדרש האספו הטהרו ומביא זה מלשון אסיפה אל מחנה ישראל הנאמר במצורע אחר שהי' מובדל מהם בנפש שזה הביאו להבדל גם בגוף כאמרם ז"ל מה הוא הבדיל אף הוא יבדל: