Allusion על בראשית 6:9

את האלקים התהלך נח פירש"י אברהם לא הי' צריך סעד לתמכו אלא הי' מתחזק בצדקו מאליו, ונח הי' צריך סעד לתמכו, ויש להבין שהרי הכתוב מעיד עליו שהי' איש צדיק תמים שמשמע שהי' צדיק בשלימות, ואם הי' צריך סעד הרי עדיין איננו בשלימות, ונראה דהנה אברהם עם כל ענותנותו הגדולה שאמר ואנכי עפר ואפר, הי' איש חזק מאד ונקרא איתן שמשמעו לשון חוזק וברמב"ם פ"א מה' ע"ז כיון שנגמל איתן הזה, הרי שהי' אצלו שני המדות יחדיו, וכעין שאיתא במדרש אחת הוא יונתי תמתי, א"ר יוחנן יונה תמה אין כתיב כאן אלא יונתי תמתי אצלי הם כיונה פותה אין לב שכל מה שאני גוזר עליהם הם עושין אבל כנגד אומה"ע הם קשין כחיות, וע"כ לא הי' ביכולת אנשי דורו הרשעים לבלבלו אפי' במחשבה כידוע בספרים שהרשעים פוגמין במחשבתם הרעה את הצדיקים, אבל אברהם שהי' לו חוזק הלב מאד לא יכלו להזיקו, אבל נח עם כל צדקתו שהי' צדיק תמים, ומצינו בו ענוה יתירה, שאף שהי' מרכבה לצדיק יסוד עולם, מ"מ לא מצא בעצמו שום מעלה נגד אנשי דורו הרשעים, ובמדרש ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התבה, אך לעומת זה הי' חסר לו חוזק הלב ויובן עפ"י מה שאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה על התרגום יונתן בפסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכדי חמא משה ענוותנותי' קרא משה וגו', והיינו כי מטבע הענו להתבטל והי' ירא משה שלא יבטל דעתו לדעת המרגלים קרא לו יהושע, כפירש"י ה' יושיעך מעצת מרגלים, וזה עצמו הי' בנח שהי' צריך סעד לתומכו היינו חוזק הלב, דבלי הסעד מצד עצמו הי' חסר החוזק הלב והי' ביכולת הרשעים לפגמו במחשבותם הרעה וע"כ הי' נח נבדל לגמרי מאנשי דורו, וזה שאמרו במדרש אלה פסל את הראשונים, ולכאורה מה בא ללמדנו שהרי מעצמו מובן שאלו הי' רשעים גמורים וזה צדיק גמור, אך הוא הדבר שבאשר ידע את נפשו שחסר לו חוזק הלב הי' עצתו אמונה להיות נבדל לגמרי מהם ולא הי' לו שום צירוף עמהם, וע"כ לא הי' יכול להחזירם בתשובה כי לא הי' יכול להשפיל עצמו להעלותם משאול תחתי' אבל אברהם אבינו ע"ה חוזק לבו עמד לו שהי' יכול להשפיל עצמו לבני דורו, וע"כ איחה את כל באי עולם:

נח איש צדיק, ברש"י הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה עכ"ל ויש להבין מה ענין ספר בשבחו לברכה ואולי זה הוא ברכה שיהי' צדיק משפיע אחיד בשמיא וארעא, היינו שלא יכלו לו אנשי דורו לפגמו במחשבותם הרעים והוא שבח וברכה כאחד וע"כ בא בלשון הבינוני שמשמעו הי' ויהי' ולא נאמר הי' צדיק שהי' במשמע שרק אז הי' צדיק אבל לא לבתר, וע"כ בשבח תמים שהוא שבח בפ"ע כמו שכתבנו בדיבור הקדום כתיב תמים הי' בדורותיו שמשמע הי' ולא לבתר שתמים משמע גם בגוף כמ"ש מלת תמים גם גבי קרבן, וע"כ דרשינן מיני' בש"ס ע"ז דלאו טריפה הוה ושלימות הגוף באמת נעדר ממנו אח"כ שע"י שהתגל בתוך אהלו י"א סירסו וי"א רבעו ועוד שהכישו ארי ושברו, ויש סיוע לזה מנגינות הטעם שמלת צדיק מוטעם במפסיק ואינו נסמך לתיבות תמים הי' בדורותיו והוא שבח אחר, ועיין רמב"ן, לפי פירושו הי' צריך להטעים מלת צדיק במשרת ותמים במפסיק ואלו הי' מוטעם כן, הי' מלת הי' קאי על כל השבחים גם על איש צדיק, והי' במשמע שגם צדיק הי' אז אבל לא לבתר, ולא הי' בו ברכה על להבא, אבל באשר מוטעם צדיק במפסיק א"כ לא קאי מלת הי' על צדיק כלל, מפני שצדיק הוא כולל שבח וברכה גם על להבא:

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח, נראה לפרש תוארי נח שהזכיר בכתוב, דהנה במדרש שמות פרשה למד מלך במשפט יעמיד ארץ אלו ישראל שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ואיש תרומות יהרסנה אלו דור המבול וכו' א"ר אחא ביקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים, תורה, ויסורין, עבודת קרבנות ותפלה, ולא בקשו וכו' ויש להבין הני ארבעה דברים מה עבידתייהו, ועוד אחר שהי' רעים וחטאים כ"כ, היתכן שרצה הקב"ה ליתן להם תורה, וכבר דברנו בדברי המדרש אלו ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו: