אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
שם משמואל
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם וגו', ויש להתבונן בתיבת כולכם שנראה לכאורה מיותרת, גם יש להבין כל ענין קבלת הברית למה היתה באה, שאין סברא לומר שאין בה תועלת רק ליראם ולבהלם שלא יעברו על מצוות ה', שהרי כבר אמר להם ברכות וקללות בפ' תבוא:
שם משמואל
אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית ה"א וגו' כורת עמך היום למען הקים אותך וגו', ויש לדקדק דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד וחזר ללשון רבים ולא אתכם לבדכם וגו', עוד יש לדקדק דכתיב לעברך דמשמע מעצמך ולא להעבירך ועיין רש"י, ולכאורה הי' יותר נכון לכתוב להעבירך שהרי הם לא עשו זאת מדעתם אלא משרע"ה מפי הש"י הביאם לזה, וכמ"ש בפרשה דלעיל מיני' ויקרא משה וגו' והפרשה הזאת היא סמוכה ולא יתכן לומר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה, וכברש"י בשם מדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות וכו' התחיל משה לפייסם אתם נצבים וכו', ובעיקר הדבר צורך כריתת הברית אינו מובן וכבר דברנו מזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
שם משמואל
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, וברש"י בשם מ"א לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' וכו', והכלי יקר הקשה מה ראי' היא שמא עד הנה לא נתמלאה סאתם, וא"ת שהרבו לפשוע והגדילו אשמה עד שהיו ראויין לכל אותן האלות ואעפי"כ השי"ת ברוב רחמיו לא עשה עמהם כלה ככל תטאתם, א"כ בחנם יעד להם משה כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם, באשר יסמכו על הבטחת משה שלא יגע בהם רע עיי"ש: