קישורים על דברים כט:ט

אתם נצבים היום וגו' אחר ו' הפטורת דנחמתא שעברו שהם כנגד ו' המדות מחסד עד יסוד בא פ' זו כנגד מדת מלכות. וסיום הפטורה דנחמתא ראשונה הוא איש לא נעדר אמר בפרשה זו אחר פ' העברה של התוכחות שהוא תכלית הגליות אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם. ובמד' תנחו' פ' זו פתח הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד כל זמן וכו' אבל ישראל נופלין ועומדין וכן הוא אומר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי והוא שע"י הנפילה זה עצמו יהי' סיבה לקימה ע"ד לשון חז"ל (מכות ז':) ירידה שהוא צורך עלי' שע"י הירידה יכול להיות העלי' יותר וכן הוא אומר כי שבע יפול צדיק וקם שע"י הנפילה דייקא יהיה הקימה. וחשב כאן ז' מדריגות כנגד כל הז' מדות א' אתם נצבים שהנפילה יהיה סיבה לקימה וכמו שא' (ברכות ד':) נפלה ולא תוסיף לנפול עוד רק קום בתולת ישראל. ב' היום וכמו שנדרש בתנחו' פ' זו מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים אף אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם. ג' כולכם היינו שיהיו כולכם באגודה אחת אז עי"ז יהיה הגאולה. ד' לפני ה' שכולם יזכו לקבל פני השכינה וכמו שא' (שם ס"ד.) וכי לפני אלהים אכלו וכו' כאלו נהנו מזיו השכינה וזהו לפני ה'. ה' ה' אלהיכם פי' ששם הוי"ה יהיה המנהיג שלכם וכמו שאמרנו בפ' העברה בכל מקום שנזכר ה' אלהיך. וכן בפ' התשובה נזכר י"ב פעמים ה' אלהיך ומספר י"ב הוא כנגד י"ב שבטי יה וכנגד י"ב חדשי שנה שזה מרמז שכל ישראל ובכל זמן מבוררים ששם הוי"ה הוא המנהיג שלכם. ו' ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' כל איש ישראל ובתנחו' אע"פ שמניתי עליכם ראשים וזקנים כולכם שוין לפני וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם שזה עיקר המכוון מהד"ת שיוחקק בלב לדעת את ה' שיש מי שברא העולם. ראשיכם שהם הראשים זקניכם אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קידושין ל"ב:) כל איש ישראל כולכם שוין לפני שכל אחד מישראל יש לו חלק בד"ת וכמו שא' (ויק"ר פ' ט') מורשה קהלת יעקב קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. ויעקב נדרש בכל מקום על פשוטי עם כמו שא' (ב"מ ל"ג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה וזהו כל איש ישראל שכל אחד יש לו חלק בד"ת כמו שנא' מורשה קהלת יעקב. ז' טפכם נשיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך והוא שהם אף שאין להם חלק בד"ת דאינם בני תורה מ"מ אף הם יתבררו ע"י ישראל ואף הגר וחוטבי עצים ושואבי מים. וכמו שמצינו באברהם אע"ה עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וא' (בבר"ר פ' נ"ט) שהי' שליט ביצרו כמותו וכמו שא' (שבת קי"ב:) אנו כחמורים ולא כחמורו של רחב"ד ושל ר"פ בן יאיר שהם היו מבוררים עם כל קניניהם אף החמורים. וזה שא' שהגר שיהי' משמש שלך ואף החוטב עצים ושואב מים ג"כ יהיו מבוררים. וזה תועלת של כל הגליות שיהי' איש לא נעדר. לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום הוא התועלת שיתבררו כל נפשות ישראל שיהי' איש לא נעדר אף הטף והנשים והעבדים שלך הכל יתבררו לטוב. ובכל שבת מרגיש האדם הנייחא שאף כשהוא בכל השבוע עוד בתוך העבודה הקשה בשבת רואה שהוא מהשי"ת שצופה לטובה שיהי' איש לא נעדר:

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ור"ת "אתם "נצבים "היום תיבת אנ"ה ונראה ע"ד דאיתא במדרש ה' צלך מה הצל הזה כשאתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק משחק נגדך כך הקב"ה הוא כבחי' הצל ע"ש כי באמת זאת עיקר תורת עבודתינו עם פרטי עובדותינו מקטן ועד גדול באתערותא דלתתא ככה אתער לעילא ועיין בדרוש שיר השירים בארתי פ"ה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ואיתא בד"א התפוח הזה אין לו צל לפיכך הכל בורחים הימנו כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה בשעת מתן תורה אבל אני בצלו חמדתי וישבתי ולכאורה סוף דברו סותר ראש דברו באומר אין לו צל ולפיכך ברחו הימנו ואח"כ אמר אבל אני בצלו חמדתי וישבתי ואיה איפוא הצל לישב תחתיו כיון שאין לתפוח שום צל ויובן על דרך מדרש הנ"ל ה' צלך בא היחוד דייקא לעם קרובו ישראל הוא בבחינת צל אשר בפרטות עובדותיהם מעוררים דוגמתם למעלה לשלול זולת עמים סר צלו יתברך מעליהם ואינם פועלים כלום בהתעוררותם ככה לעילא ושפיר דרשו במ"א התפוח הזה מוסב על הקב"ה אין לו צל ולפיכך ברחו האומות בשעת מתן תורה להם דייקא אינו נעשה צל להתעורר דוגמתם לאפוקי אנו בנ"י חלק אלוה ממעל ובנענע הענף ככה מתנענע בשורש ולפיכך בצלו חמדתי וישבתי והנה זה הנאמר למעלה נוהג עתה טרם ביאת הגואל ויבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל אבל לעתיד כתיב אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וידעו בגוים שמו הנורא ויתפשט גם בהם השגת אלהות אמנם בודאי יש הפרש גדול בין השגת עם קדוש ישראל את גדלות אלהות להשגתם של האומות והיינו בבחינת ארציותם המבואר לנו למעלה אשר חכמים הגידו ארץ ישראל גבוה מכל הארצות הכוונה אפילו ארציות של ישראל שהקב"ה מלובש שם בהסתרה גם שם להם חק ומשפט להשיג אלהותו ורוממותו ית' ולכן אינם בורחים ומתפרדים בפנימיות מחשבתם מאתו יתברך אפי' כמעט רגע כי אפילו מבחי' הסתרה משיגין התלבשותו לאפוקי ארציות הגוים מעשיהם זר ונכריה עבודתם כבהמה הרדופה למלאות תאותה הבהמית וזה הגורמת שנפרדים ובורחים מעל הקב"ה מול זה בא הרמז בתורה את"ם נצבי"ם היו"ם כלכם לפני ה' אלהיכם מורה באצבע מעלת עם ישראל המעולה והמובחרת שלא נגרע מעבודתם שום דבר והכל שייך אל התורה ועבודה ונצבים תמיד לפני ה' בסוד פנימית מחשבתם הגם שנדמה ונראה בהסתרת פנים מהם באמצעות התלבשות המדריגות עכ"ז האמונה תקוע בקרבם כאלו נצבים לפני פנימו המאירים והבהירים כי גם בבחינת הסתרה גופא משיגים התלבשותו כנזכר לעיל כמ"פ לשלול או"ה נעדר מהם מעלה מובחרת כזאת ואפי' לעתיד בהיות להם שפה ברורה לקרא בשם ה' מעלות עם קדוש נעדר מהם להבין ולהשיג התלבשותו ית' אפי' בהסתרה וסתר המדריגות כי אם ישאלו לישראל אנה פנה דודך ונבקשנו עמך את פנימו המאירים. והרמז במלת אנה פנה דודך נוטריקון אתם נצבים היום כולכם לפני ה' ואין לכם שום מונע מהסתכלות פניו המאירים ויודעין ומשיגין דלית אתר פנוי מניה רצוננו ג"כ לראות את מלכנו כמוכם כמונו וזהו ששואלין מלת אנ"ה אתם נצבים היום כולכם לפני ה' ודו"ק:

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. כו' וגרך אשר בקרב מחנך וכו' לעברך בברית וכו'. ראוי להתבונן על אמרו תחילה נצבים היום כולכם. ואח"כ אמר ראשיכם וכו' שהוא מיותר שהוא נכללו במילת כולכם. גם אמרו כל איש ישראל מיותר. גם מדוע התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד והנראה לומר בזה כי הנה ידוע אשר עיקר גדול מעקרי ושרשי העבודה ופתח התשובה הוא להתאחד כאחד ולהתקשר בעבותות אהבת חבירים ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו ולא יתבונן בעוותתו ועל ידי זה נכסף ומתאווה להתדמות אליו במעשים הטובים וישוב אל ה' בכל לבבו גם ע"י מדה זו אשר אין אדם שם על לב קוצר יד חביריו במצות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו על ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם כמאמר הכתוב חיבור עצבים אפרים הנח לו ועי"כ השי"ת מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו ומעביר על פשעים ומתעורר עי"ז מדות ועובר על פשע וזהו אמרו אתם נצבים היום ביאורו שיש לכם התיצבות ותקומה לפני ה' מפני אשר ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' כל איש ישראל פי' שכולם הם כאיש אחד בלב א' לאהבה ואחוה וריעות גם ירמוז במלת כל אל הצדיק שנקרא כל כידוע שע"י התחברות אל הצדיקי הדור שהוא מקשר נשמותיהן לשרשם הם נעשים כאיש אחד וזהו לעברך בברית ובאלתו לשון ברית מורה על מדת גבורה ופי' שיהיה עובר על פשעם וימתקו הגבורו' ויתעוררו רחמי' עליה'.