שם משמואל
זאת תורת העולה וגו' והרים את הדשן, יש לדקדק מה ענין תורת העולה לתרומת הדשן, הלוא תרומת הדשן יכול להיות מדשן אימורי שאר קרבנות ולמה תלה בעולה, ונראה דהנה יש להתבונן במצות תרומת הדשן, דהנה שלשה דברים יש בקרבן, דם, אברים ופדרים, ודשן, דם הוא הנפש ומכפר על הנפש ובזה תלוי עיקר הכפרה, אברים ופדרים הם לריח ניחוח ומ"מ אינן מעכבין את הכפרה, דשן מוציאין אותו מחוץ למחנה, ונראה דעצם הנפש מכופר בדם דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר, אך מדות המסתעפין מהנפש מתכפרין בהקטרת איברים ופדרים, שבהם מלובשים חלקי הזן חיות הנפש, כי כל מדות יש בקדושה וכנגדן בתמורה כמו חסד דקדושה ולעומתו אהבת חיצוניות וכן כל שבע מדות, וזה נתברר בלהב אש המזבח חלקי הרע בעשן כלו והוא מאכל לחיצונים כבזוה"ק, כי כל זינא אזיל בתר זיני', וחלקי הטוב עולים מלובנים ומזורזים לריח ניחוח, ובאשר יוצא ע"י אש המזבח כל חלקי החיות ואינו נשאר רק הגוש הנעשה אפר שאין בו שום חלקי החיוח, זה אין בדוגמתו בקדושה, ע"כ נדחה לחוץ:
שם משמואל
זאת תורת העולה וגו' וכבר דקדקנו דתרומת הדשן לאו דווקא מדשן של עולת התמיד באה אלא מכל הנקרב על המזבח ואפי' מחלבי השלמים ואימורי החטאת נמי, ולמה תלה הכתוב בעולה: