Chasidut על ויקרא 6:2

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וכו' (ויקרא ו ב). יש לרמז בפסוק הזה שהתורה משמיענו איזה לימוד תורה היא עולה לי"י לריח ניחוח, והיה הציווי הזה לאהרן ולבניו כי יורו משפטיך ליעקב כתיב (דברים לג י), ואמר זאת תורת העולה, רצ"ל זא"ת היא התורה אשר תעלה לי"י, ואמר היא העולה על מוקדה אשר עולה בהתלהבות הלב באהבתו ואש תוקד בקרבו מאהבת הש"י, על המזב"ח שכוונתו בתורה שתהיה לריח ניחח על המזב"ח היינו השכינה, (מזב"ח גם כן בגימטריא א"ל הוי"ה ויאר וכו' עד קרנות המזבח (תהלים קיח כז)), כל הלילה עד הבוקר, היינו אפילו כל ימי הגלות שנקרא לילה, עד זמן הגאולה שנקרא בקר, בכדי שיהיה סמך וסעד לשכינה, ואש המזבח תוקד בו, היינו על ידי לימוד תורה תוקד בו התלהבות השכינה, אפילו בעת שמפסיק מהלימוד בהכרח, והבן כי קצרתי:

ד וּכְשֶׁמֵּקִים הַתְּפִלָּה אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בִּבְחִינַת: וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם, זֶה בְּחִינַת: הִיא הָעוֹלָה (ויקרא ו׳:ב׳); בְּחִינַת (שיר השירים ח׳:ה׳): מִי זֹאת עוֹלָה – מִי עִם זֹאת עוֹלָה (הקדמת הזוהר דף י ותיקון כא ל לח סט).

וזה דאמר רב הונא אמר רב דתלמיד חכם צריך שיהי' בו [אחד] משמונה בשמינית (סוטה ה.) וכו', וכן אמר רבא ובשמתא מאן דלית בי' וכו'. וקשה, הא הוי כעובד עבודה זרה, וכאשר תמה באמת בש"ס ר"י וכי זוטר מאי דכתיב (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב. לכך נראה דלא פליגי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דכבר ביארתי ירושלמי תענית (פ"ב, ה"ז) לבש שמואל חלוקן של ישראל ואמר חטאתי, על פי משל, ששינה שר אחד את לבושו כדי שיתחבר עם בן המלך, שנתערב עם פחותי ערך ולהשיבו אל אביו המלך וכו', כך אמירת הפשט חריף בדרשה להתלבש במדת הגאוה שהוא לבוש פחותי הערך, כדי שיתחבר עמהם להשיבם אל אבינו שבשמים אחר כך על ידי תוכחת מוסר וכיוצא וכו'. וז"ש (ויקרא ו, ב) זאת תורת העולה, שהמיעוט הוא לתכלית הריבוי וכו', וז"ש (משלי כד, טז) שבע יפול צדיק וקם, וז"ש ו' כורע לגבי ה' להעלותה ששמעתי וכו'. ואם כן כמו מדת שקר וכזב שהם סמים הנושכים וממיתים, מכל מקום רשאים הצדיקים להשתמש בו להחיות נפשות, כמו שביארתי בפ' בהעלותך ביא[ו]ר משנה (ר"ה פ"ג מ"ח) וכי נחש ממית ונחש מחי' וכו' יעו"ש, הכי נמי רשאי להשתמש הצדיק ותלמיד חכם בלבושי הגאוה לשם שמים להחיות הנפשות להתחבר עמהם וכו' וכיוצא בזה.