שם משמואל
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת. פירש"י להודיע שמכפר לו הקב"ה על מעשה העגל שעשה, ואינו מובן למה האריך ולא פירש בפשיטות לכפר על מעשה העגל ומהו הלשון להודיע שמכפר, ונראה דהנה בויקרא רבה פרשה כ"ז שור או כשב או עז וכי שור נולד והלוא עגל נולד אלא משום עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל, ועוד שם במדרש לעיל מיני' תמן תנינן כל השופרות כשירין חוץ משל פרה וכו' אלא מפני שהוא קרן של עגל על שום ולא יהי' עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, וא"כ יש להבין למה נצטוה אהרן להקריב עגל, ונראה דהא דאמרינן ולא יהי' עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון הוא רק בעוד העון עדיין יש בו ממש, אבל העון שנמחל לגמרי עד שלא נשאר רושם חטא לא שייך זה, אדרבה איננו מזכיר עון אלא מזכיר זכות כי תשובה מאהבה זדונות נעשים כזכיות, וע"כ לא מצינו זה בחטא שנמחל אלא בחטא העגל שלא נמחל לגמרי, דכתיב וביום פקדי ופקדתי וגו', אך הא גופא צריך להבין הרי ישראל עשו תשובה גדולה מאד וקבלו עליהם ברצון נפשם להנתן למרמס למ"ה ולהיות דייש למלכיות, למה באמת לא נמחל לגמרי ומשרע"ה למה לא פעל ועשה תיקון לזה, ויש לומר דהנה בזוה"ק דישראל לא אצטריכו עגל לחטאת כמו אהרן משום דכל אינון דחבו בי' קבילו עונשא בין במלולא בין בעובדא בין בפולחנא, ואפי' אינון דלא עבדו מדי אלא דסליקו לי' ברעותא דלבייהו למפלח לי' אתענשו כמה דכתיב וישק את בני ישראל אלא כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח לי' אלא דסליקו גוונא דרעותא מיני' וכו', ופי' באור החמה ואפי' שלא הרהרו עבודתו אלא שעלה במחשבתם שיש בו ממשות, והנה ידוע שמקום שמשם בא התיקון צריך להיות במדריגה גבוה ממקום שנפגם ע"י החטא, וע"כ חטא פגם המוח הוא קשה יותר להתתקן, מה גם אלו דסליקו גוונא דרעותא מיני' שהוא פגם הרצון שהוא עוד יותר נעלה מהשכל כי הרצון הוא בגלגולת המקיף על המוח, ע"כ התיקון קשה מאד, וידוע שמשרע"ה זכה לבחי' חי' שהיא בחכמה ומשיח יזכה לבחי' יחידה שהיא בכתר, ע"כ גם משרע"ה לא הי' יכול לתקן חטא הזה לגמרי וביום פקדי וגו' עד משיח שיזכה לבחי' יחידה הוא יעשה תכלית התיקין, והנה כ"ז הי' בישראל שהי' החטא ברעותא, אבל אהרן שהמחשבה הי' טובה וזכה בשבילה להיות כ"ג אלא שהמעשה הי' לא טובה שהטעו אותו מכשפי ערב רב כבזוה"ק ועשה תשובה מאהבה כדאיתא בתדב"א, ע"כ נהפך בודאי לזכות, ואין כאן עון כלל, ולא שייך שלא יהי' למזכיר עון ע"כ שפיר הקריב עגל לחטאת, וזהו שפירש"י להודיע שמכפר לו וכו' שבזה שנצטוה להקריב עגל בזה מודיע שנתכפר לו לגמרי ולא נשאר שום רושם חטא כלל, אבל בישראל אם היו צריכין לחטאת על מעשה העגל לא הי' שייך שחטאתם יהי' עגל, אלא שלא היו צריכין אלא עולה ולא חטאת, ועולה איננה מזכרת עון אלא ריצוי בעלמא ואינה ענין להני דלכפרה קאתי דאית בהו משום מזכיר עון, ודו"ק:
שם משמואל
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת, וברש"י להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה עגל שעשה, ויש להתבונן למה בכל שבעת ימי המלואים הי' פר לחטאת כמ"ש בפ' תצוה בצוואת המילואים שכתיב וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר וגו' ופירש"י לכפר על מעשה העגל שהוא פר, וביום השמיני נשתנה מפר לעגל, ונראה דהנה יש לדקדק דלא מצינו הקרבת חטאת הבאה מחמת חטא אלא פעם אחת לכל חטא אבל לא להיות מקריב וחוזר ומקריב על חטא אחד, ולכאורה יש לומר דשאני הכא מכל חטאות שבתורה דבכל חטאות נתכפר בהקרבן לגמרי ולא שייך להיות חוזר ומקריב, אבל חטא העגל שהוא שמור לדורות כמ"ש וביום פקדי ופקדתי וגו' ואינו מתכפר לגמרי, ע"כ הוא מכפר וחוזר ומכפר, אך כבר הגדנו שחטא העגל שהוא שמור לדורות הוא רק חטא ישראל שהחטא הי' בשכל ובמוח וברצון ושע"כ לא הועילה התשובה שהיא בלב כמ"ש ולבבו יבין, ואפי' משרע"ה שזכה לבחי' חי' שהוא בחכמה לא הועיל כי התיקון צריך להיות ממקום גבוה מהחטא, וזה שמור למשיח שיזכה לבחי' יחידה אז יתכפר לגמרי, אבל חטא אהרן שהי' רק במעשה שהרי כוונתו היתה טובה כבמדרש שאמר הקב"ה יודע אני טוב כוונתך, ע"כ נתכפר כפרה גמורה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, למה הי' צריך להיות מקריב וחוזר ומקריב חטאת אחר חטאת:
שם משמואל
קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה, ובמגלה עמוקות הקשה לאחר שאהרן חסידא לא חטא בהרהור למה הקריב עולה עכ"ל, ובפשיטות הי' נראה לכאורה לומר דעולה הבאה עם החטאת לאו לכפרה על הרהור באת, אלא כמו שאמרו ז"ל בש"ס זבחים ריצה פרקליט נכנס דורן אחריו, אך כבר אמרנו במק"א שגם עולה הבאה עם החטאת נמי באה על הרהור הלב שלולא הי' לו מחשבה קדומה או לכל הפחות שלא הי' מעשה העבירה נבזה בעיניו נמאס, לא הי' מזדמן לפניו מכשול חטא והי' מתקיים בו רגלי חסידיו ישמור, וזהו ענין הדורן, כי הירצה ה' באלפי אילים ושמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, וזה שמתקן את המחשבה הוא הוא הדורן להשי"ת, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה, כי זה לא יתכן באהרן קדוש ה' שלא חטא מעודו כמ"ש הרמב"ן ז"ל שאין בנפשו חטא זולת מעשה העגל: