ישמח משה
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר וגו' (ויקרא ט ב). והנה לכאורה תיבת לך אינו מדוקדק דשפת יתר הוא. והנ"ל בזה, דהנה אהא דפירש רש"י (ד"ה קח) קח לך עגל, לכפר על העגל שעשה אהרן, קשה אדרבא היא הנותנת דאין קטיגור נעשה סניגור (ברכות נ"ט ע"א), (ועיין במזרחי ובגור אריה שעמדו בזה). ומיהו יש ליישב על פי מ"ש בפרשת אחרי לפרש המדרש (ויק"ר כ' ו') גם ענוש לצדיק וגו' (משלי יז כו), ואם כן באמת לא היה לאהרן חלק כלל בחטא העגל, רק חילול השם היה בפני ההמון שלא הבינו זה והיו סבורין שיש לו חלק בו, ואם כן בזה מתוקן שפיר החילול השם, שמזה ידעו דאין לו חלק בחטא הזה, דאם לא כן אין קטיגור נעשה סניגור ולא היה ראוי להיות נצטוה שקרבנו הראשון יהיה עגל. וזה דיוק הכתוב קח לך, שאתה לא חטאת באמת בעגל, דאין בזה משום אין קטיגור וכו' רק חילול השם יש, ובזה יתוקן. (וזה מדוייק בלשון רש"י להודיע שכיפר וכו' על מעשה העגל, מעשה דייקא), והבן כי נכון הוא בס"ד.
אגרא דכלה
ויהי ביום השמיני (ויקרא ט א). כל מקום שנאמר ויה"י אינו אלא לשון וכו' (מגילה י' ע"ב). וכתב במגלה עמוקות כי אלו נשאר משה בכהונתו, לא היתה שום קליפה וס"א שולטת מעולם על ישראל. והנה לפי זה נ"ל שבודאי היה המות נתבטל. ובזה יצדק למה קרא גם לבניו, הלא לא צוה להם שום דבר, אך הוא להורות כי כעת יצטרך לבנים כהנים שיהיו ממלאים מקום אבותיהם, מה שאין כן אילו שימש משה היה הוא בעצמו כהן לעולם. ועל פי פשוטו נ"ל שקרא גם לבני"ו, כי הנה פוקד הש"י עון אבות על שלשים וכו' (שמות כ ה), והנה הכפרה הלזו תהיה גם לבניו אחריו לדורותם, וגם להורות שתהיה הכהונה ירושה לבניו אחריו לדורותם: קח ל"ך (ויקרא ט ב). להנאתך ולטובתך להתכפר בו. וגם ל"ך משלך:
אגרא דכלה
עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים והקרב לפני י"י (ויקרא ט ב). הנה החטא"ת הוא לכפ"ר על חטא העגל כפירוש רש"י, ועולה שהיא מכפרת על עשה למה היא באה. עוד נדקדק והקרב לפני י"י למה לי, היה לו לומר להקריב לי"י. והנראה דהנה אמרו רז"ל בזבחים (צ' ע"א) חטאת קודמת לעולה, (וכתבו התוס' (ד"ה למקראה) הגם שהעולה מכפרת על חייבי עשה מקיבעא וחטאת מקופיא, עם כל זה כיון שצריך להקריב החטאת לכפר על חייבי כריתות, אם כן מכפרת גם על עשה, על כן עולה שלאחריו לא הוי רק דורון), משל לפרקליט שנכנס למלך, ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו. והנה מקודם נכנס הפרקליט היינו החטאת, ועדיין לא נכנס החוטא בעצמו עם הדורון רק הפרקליט, וכשמקריב העולה אחר כך נכנס החוטא בעצמו לפני המלך עם הדורון. ובזה יתכן שבכאן מקריב החטאת בהכרח מקודם לכפר על עון העגל, והעולה היא דורון אחר ריצוי הפרקליט, ואז נכנס בעצמו לפני י"י לראות פניו כביכול. ובזה יתכן שלא אמר והקרב אות"ם לפני י"י, דקאי רק על העולה, נ"ל: