Allusion על שמות 1:1

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו'. ובזוה"ק הקשה את יעקב אתו מבעי לי' ותירץ בדרך הסוד ובודאי יש תירוץ גם בדרך דרוש, גם יש לדקדק בענין שינוי השמות בכאן יעקב וישראל, ונראה לפרש דהנה במדרש שקולים הם ישראל כצבא השמים נאמר כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות שנאמר (תהלים קע"ז) מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, ויש להבין מה רבותא הוא זה שנמשלו לכוכבים שיזק ערך מעלת גדלות הכוכבים לעומת מעלת גדלות ישראל, ואפי' ממלאכי השרת הם גדולים, וברח"ו שמחצב הנשמות הוא גבוה ממחצב המלאכים, ובמדרש פ' וישלח פ' ע"ח סי' ב' רמ"א מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי הנשמר גדול מן השומר ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנושא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול מן הנושא ר"ש אומר מן מה דכתיב ויאמר שלתני הוי המשלח גדול מן המשתלח, וא"כ מה רבותא הוא לשבטים ושבעים נפש שהם שקולים לכוכבים:

ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וגו'. ובזוה"ק מקשה את יעקב אתו מבעי לי', ותירץ עדה"א, ויש לומר נמי ע"ד אגדה, דהנה יש לדקדק לכתב או אידי ואידי יעקב או אידי ואידי ישראל, אך נראה עפי"מ שהגדנו כבר במק"א דענין שני השמות יעקב וישראל, דיעקב הוא מלשון עקב מורה על הכנעה, וישראל הוא התנשאות והגבהת הלב בדרכי ה', ויש להוסיף עוד ולומר דשם ישראל נכלל בו שלשה ענינים שמירה עליהם שם ישראל, א) לשון שררה ע"ש לשון כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ב) אותיות ישר אל או שיר אל אותיות דדין כאותיות דדין, ג) הוא נוטריקון לי ראש, וזה שייך נמי בכל אדם הפרטי כחות הגוף והחומר מושכין אותו למטה. ועוד גם זאת יצה"ר שהוא מלאך מסית ומדיח שילך האדם אחר חומר גופו, וע"ז אמרו ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, כי איך יתגבר האדם על כח מלאך, וע"ז מורה שם ישראל "כי שרית עם אלקים" זה יצה"ר שהוא מלאך שנקרא אלהים, "ועם אנשים" זהו כחות אנושי שהחומר מושך למה שהוא "ותוכל", ויעקב הי' פועל דמיוני לכל קהל עדת ישראל, שיש בכל אחד מישראל כח השררה לשלוט על כחית החומר ועל כחות היצה"ר, אף בלי טעם וחשבונות, אלא כמו שמשרתי המלך נשמעים לו בלי הראותם לדעת טעמו של דבר, וזהו עיקר ענין מלוכה וממשלה, כי כשיודע טעמו של דבר ועושה מחמת הטעם, הרי הוא כעושה מאליו ושומע לדעת עצמו, אלא צריך לעשות מחמת ציווי ופקודת המלך, וכן הוא באדם הפרטי ניתן בו כח נעמוד נגד כח החומר וכח היצה"ר בלי טענות רק פקודת המלך למאן ולא לשמוע כלל, וכענין שכתוב בחזקי' מלכים ב' י"ח ל"ו והחרישו העם ולא ענו אותו דבר כי מצות המלך הוא לאמר לא תענוהו, ובזה האופן אנו מובטחים כי יכול נוכל כמ"ש ביעקב כי שרית וגו' ותוכל, ענין השני שמורה עליו שם ישראל נוטריקון ישר אל או שיר אל, כי האדם נברא ישר וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלכן צורת האדם לעמוד בקומה זקופה כי צורתו להיות מרכבה להשי"ת שכתוב בו צדיק וישר הוא עכ"ד, היינו להיות כל מדותיו על קו הישר, ואז הוא מרכבה למדת ישר, והוא בעצמו אותיות שיר ששיר הוא דביקור העלול בעילה, וכל עוד שאין מדותיו ישרים א"א להדבק באמת:

ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב וגו'. ובזוה"ק את יעקב אתו מבע"ל, ונראה דהנה יש לדקדק בענין שני השמות יעקב וישראל מה עבידתייהו. ובמה שאמרו ז"ל הקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה משום דאהדרי' קרא, ויש לומר דיעקב מורה על ענין הכנעה שהי' בעיני עצמו כענין עקב תחתית הגוף והוא ענין לב נשבר וישראל נוטריקון לי ראש, מורה על התנשאות ורוממות הנפש, וכל אחד כשהוא בפני עצמו אין בו שבח, כי הכנעה לבדה יכולה לגרום יאוש והתבטלות בפני מי שאינו ראוי להתבטל, והתנשאות ורוממות הנפש נמי כשהוא בפ"ע אין שבח ויכול לגרום גיאות וכעס ולהיות יש ונפרד בפני עצמו ולהלוך אחר דעתו, ואך כשהם שניהם יחד הוא כענין שבמדרש פרשה כ"א א"ר יוחנן אמר הקב"ה יונתי ראה מה כתיב ויהי אפרים כיונה פותה אין לב אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי אבל אצל אומה"ע הם קשים כחיות שנאמר גור ארי' וגו', לפיכך הם קשים כנגד או"ה וכו' קשים כחיות אבל אצל הקב"ה כיונה תמה ושומעין לו כל מה שהוא גוזר עליהם ולזה מורה שם יעקב וישראל, ע"כ אף אחר שנקרא בשם ישראל לא נעקר שם יעקב ממקומו, דשניהם צריכין להיות כאחת. וזה הענין בישראל לדורות ירושה מיעקב אבינו ע"ה: