Allusion על שמות 13:2

קדש לי כל בכור וגו' ויאמר משה אל העם זכור וגו', יש להתבונן מדוע לא אמר משה תיכף דין קידוש בכורים. והפסיק בפרשה אחרת יו"ט של פסח ותפילין ואח"כ בפרשה שני' חזר לדין קידוש בכורים, ואין לומר כמ"ש הרמב"ן בכמה מקומות שפעם מקצר בדיבור השי"ת אל משה ופעם בדיבור משה אל העם, כי בידוע שמה ששמע משה לאמר אל העם בודאי אמר, וכן מה שאמר בודאי שמע, דהא אמרו אח"כ ואין השאלה אלא על האיחור. ונראה דהנה כבר כתבנו בשם כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק דבכל המכות שהי' למצרים נפתח כנגדן לישראל בקדושה וזה נגוף ורפוא נגיף למנרים ובזה עצמו הי' רפוא לישראל, עכ"ד, ולפי"ז במכות בכורות ביטול הראשית שלהם. לעומתם נתרומם ונתקדש הראשית בישראל, והנה יש ראשית בכל דבר, פסח הוא ראשית מועדי וזמני ישראל. א"י ובהמ"ק זה הוא ראשית העולם, ובנפש הראשית הם המוח והלב. והנה אלו הם הראשית עולם שנה נפש. וכולם הם בפרשה זאת, והי' כי יביאך ועשיית הפסח בבהמ"ק וחג הפסח אכילת מצה ואיסור חמץ הרי הראשית של עולם שנה ותפילין של יד נגד הלב ושל ראש נגד המוח הוא הראשית בנפש לקדש את הלב זה תשוקת האדם, והמוח זה המחשבה, וכתיב בין עיניך אף שמקומם בגובה של ראש לרמוז שקדושת המחשבה תלוי' בראיית העינים, כי המחשבה כמעט אינה ברשות האדם שלא יפול לו דבר מה במחשבתו וברשות האדם הוא רק שלא יחזיק בהמחשבה ושיסירה ממנו אבל שלא תפול עליו כלל ולא תבוא אליו זה תלוי בשמירת העינים וכמ"ש בני תנה לבך ועיניך לי. ואחר הראשית נגרר הכל וזה למען תהי' תורת ה' בפיך והוקשה כל התורה לתפילין, כי זה יסוד כל התורה, ואם אדם מקדש את לבו ומוחו אז שוכן אתו תורת ה' בקרבו ממש ואורייתא וקב"ה כולא חד, והנה מצד קדושת הראשית שבאדם עצמו מזה נסתעף שגם הראשית שחוץ לגופו נתקדש, וזה קידוש בכורות ראשית הבנים. וראשית קנינו הוא ראשית בהמה טהורה. ואף כל דבר המשמש לגופו הוא פטר חמור נמי יש לו קדושה לפדיון, וכל אלה נסתעף מקדושת הראשית שבאדם עצמו וזו. סיבה לזה: