Allusion על שמות 14:15

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו, וברש"י למדנו שהי' משה עומד ומתפלל, וכבר תמהו המפרשים מה הי' לו לצעוק הלא כבר נאמר לו ואכבדה בפרעה ובכל חילו, והרמב"ן תירץ שלא הי' יודע איך להתנהג ומה יעשה וזה שאמר לו הקב"ה מה תצעק אלי שהי' צריך לשאול מה תעשה ואין לך צורך לצעוק, וזה דוחק גדול כי משה מה קסבר מתחילה שהי' צריך לתפילה צעקה, ועוד למה לא המתין עד יבוא הדיבור אליו להורותו מה לעשות, ויותר קשה שהי' שני עמודים להנחותם הדרך ללכת אחריהם ואם העמודים עמדו במקומם ולא נסעו הלא ידע שצריך לעמוד ולהוחיל לתשועת ה', ואם נסעו להים הלא ידע שיש ללכת אחריהם ומה זה הצעקה:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו והמפרשים תמהו מה הי' לו לצעוק הלא כבר נאמר לו וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו, וכבר דברנו מזה, ונראה עוד לומר דהנה ידוע שישראל היו בעת היציאה בלתי זכאין אדרבה היו במ"ט שערי טומאה אלא שבחסד ה' יצאו, ומ"מ יש כאן שאלה טומאה שבהן להיכן הלכה, מה גם שעיקר היציאה היתה משום מתן תורה, כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ובעוד טומאתן עליהם בודאי אי אפשר לקבל את התורה, לכן יש לומר דהנה כתיב תמים תהי' עם ה' אלקיך, ופירש"י אז תהי' עמו ולחלקו, והנה ישראל אחזו מדת התמימות והלכו אחר הש"י במדבר לא זרועה, כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ואח"כ שבו ויחנו לפני פי החירות ולא אמרו האיך נקרב אל רודפינו שלא לשבר לב הנשים והטף אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, ונעשו דבקים בהש"י עמו ולחלקו, ומאחר שנעשו דבקים בהש"י ממילא פרחה טומאתן מהם, וכענין שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והן טהורין דכיון שנתחברו למקוה טהרה פרחה טומאתן, וכמו שכתוב מקוה ישראל ה' ואמרו ז"ל מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, וממילא כשנתחברו להש"י כמ"ש עם ה' אלקיך, וידוע שדרשו ז"ל עמך במאכל עמך במשתה, ומוכח דהוראת תיבת עם מורה ביותר על תיבור מתיבת את וע"כ מאחר שכתיב עם ולא את מורה על יותר חיבור, וע"כ נעשה להם כמו השקה למקור הטהרה, ופרחה טומאתן מהם:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, והכל תמהו על הלשון מה תצעק אלי דמשמע שלא הי' לו לצעוק כלל, ולמה, ונראה לפרש עפ"י מה דאיתא בהאריז"ל שיש מדריגות גבוהות שבלתי אפשר להשיגם אלא במסירת הנפש, או בנפילת אפים שהוא דוגמא דמסירת הנפש כמבואר בזוה"ק, והנה בזוה"ק ואתם תחרישון לא תתערון מלה, ועוד שם בעתיקא תליא מילתא, וע"כ להשיג מדריגה כזו דא"א אלא במסירת הנפש, מה יועיל לך הצעקה, אלא דבר אל בני ישראל ויסעו, והיינו לתוך הים בעודו הולך וסוער וכבמדרש שנכנסו במים עד חוטמיהם ומסרו נפשם לקיים ציווי המקום, וזהו ואתה הרם את מטך לבתר שיהיו בתוך המים: