Allusion על שמות 15:1

סוס ורוכבו רמה בים פירש"י שניהם קשורים זה בזה והמים מעלין אותם לרום ויורדין לתהום, ויש להבין אם אדם חטא בהמה מה חטאה שתסבול צער כזה, ונראה דמצרים ששעבדו בישראל וכבר מתו קודם יציאת מצרים בודאי לא נפטרו מהעונש והצער שהי' ליתר חבריהם המצרים בים סוף, וע"כ נראה שנתגלגלו בהסוסים שהיו על הים, ובזה יובן דברי המדרש שנדמו גלי הים לסיסיות נקיבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים ומוזהמים והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים שנאמר סוס ורוכבו רמה בים, והמדרש אינו סובל שום פירוש אחר דוק והבן:

אז ישיר וגו', ברש"י אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר וגו', ויש להבין דלמה נכתב כלל שעלה בלבו דודאי אין אדם עושה אלא מה שעלה בלבו, מה הי' המקרא חסר באם הי' נכתב שר, ונראה דהנה זה פלא מה שכולם כוונו בלשון אחד, ובודאי אי אפשר זה אלא בדרך נבואה, אבל גם בדרך נבואה לא יתכן כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ונראה דהנה כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שהתנבא בלשון זה הדבר, והנה הם אמרו זה אלי ואנוהו, והוא כעין לשון נבואת משה, וכמו שבמשה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, כן נראה שהי' בשירה הזאת בכל ישראל ששכינה מדברת מתוך גרונם, וע"כ אפי' עוברים שבמעי אמם אמרו שירה, אף שאין להם כלי הדיבור, ואם הי' בדרך נבואה לא יספיק שיתנבא מי שאין לו כלי הדיבור, כמו שאמרו ז"ל עמוס שהי' מגמגם בלשונו ולא הי' יכול לפרש אות ש' ע"כ אמר ג"כ הנבואה ובולס במקום ובולש, הרי כי דיבור הנביאי שבפי הנביא איננו נותן שלימות לכלי הדיבור יותר מאשר המה, וא"כ איך עוברין שבמעי אמם אמרו שירה, אלא ודאי ששכינה מדברת מתוך גרונם, ואינם צריכין להכנת כלי הדיבור, וכמו שמצינו במשה שהי' ערל שפתים וכתיב ואנכי אהי' עם פיך וגו' והוריתיך אשר תדבר, ובמדרש פ' ג' בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהי' עם פיך הה"ד ואנכי אהי' עם פיך ומהו והוריתיך ר' אבוהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ עכ"ל, הרי כשהשכינה מדברת מתוך גרונו אינו זקוק להכנת כלי הדיבור, ולפי"ז כל אמירת השירה אין לישראל חלק כלל בהאמירה שלא המה היו המדברים רק שכינה מדברת מתוך גרונם, ואפי' הכלי דיבורם לא הי' נצרך, ואיך מתיחסת השירה לבני ישראל, אך יש לומר ששכינה לא דברה מתוך גרונם אלא אחר שהכינו את לבם לומר שירה ועלה בלבם שיאמרו שירה, רק אז הי' ששכינה היתה מדברת מתוך גרונם, ובאם לא עלה בלבם לא הי' כאן שירה כלל, ע"כ הם הם הגורמים להשירה שתאמר, וע"כ מתיחסת השירה אליהם, וזה הוא שכוון הכתוב להשמיענו שעלה בלבם שישיר, להשמיענו שכל מה שהשירה מתיתסת לישראל הוא רק עבור מה שעלה בלבם, אבל בגוף מאמר השירה אין להם חלק בו, שלא מהם היתה, כמאמר הכתוב ויתן בפי שיר חדש שדרשו במדרש על שירת הים:

אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, נראה לפרש דהנה כביכול אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא כעין שכתוב והסתרתי פני מהם והי' לאכול, אבל אין דבר רע יורד מן השמים, ולא לבד בישראל אלא אף באומה"ע מצינו כן כמו שפירש"י בפסוק נטית ימינך תבלעמו ארץ כשהקב"ה נוטה ידו הרשעים כלים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטייתו, וכן הוא אומר וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור, משל לכלי זכוכית הנתונים בידי אדם מטה ידו מעט והם נופלין ומשתברין וכן הוא בדין שהרי בזוה"ק ח"ג (קצ"ד:) דפנחס י"ל לצלי' קום וקטלי' [לבלעם] ולא בשמא דלא אתחזי האי לאדכרא עלי' קדושה עלאה בגין דלא תיפוק נשמתי' ותתכליל במילין דדרגין קדישין ותתקיים בי' מה דאמר תמות נפשי מות ישרים וגו' עד דנטיל חרבא דהוה חקוק עלי' חויא מהאי סטרא וחויא מהאי סטרא וכו', וע"כ בכל פרענות הבאה על הרשעים היא רק מהסתרת פניו יתברך, וממילא שליט עלייהו רעות רבות וצרות, ובישראל דלא שייך האי טעמא הטעם פשוט שאין רע יורד מהשמים, או בפשיטות כענין שכתוב ותקצר נפשי בעמל ישראל, ובכל צרתם לו צר, ע"כ כביכול עושה את עצמו כאלו אינו רואה, כי הקב"ה כל יכול, וכן הי' בעת החורבן שקב"ה אסתלק לעילא לעילא, וכנסת ישראל נשאר למטה בדד באשר העונות נאחזו בכנסת ישראל ולא הי' ביכולת להמשך לעילא לעילא עם קב"ה, וזה שם ירמיהו ירום יהו, ונשארה ה' האחרונה הרומזת לכנסת ישראל למטה, אך בקריעת יש סוף אף שסוס ורוכבו רמה בים וזה הי' מפאת כי גאה גאה שקב"ה אסתלק לעילא לעילא, ומ"מ הי' לי לישועה, וזה סדר הכתוב אשירה לה כי גאה גאה היינו דאסתלק לעילא לעילא ובשביל זה סוס ורוכבו רמה בים, עזי וזמרת י' ועכ"ז הי' לי לישועה והיינו מפני שזכו כנסת ישראל להתעלות ג"כ עם קב"ה עד רום המעלות היפוך ממה שהי' בעת החורבן שישראל נשארו למטה ומצא אותם רעות רבות וצרוח, אבל בקי"ס נתעלו ישראל עד רום המעלות, א"כ זה שקב"ה אסתלק לעילא לעילא זה עצמו הי' לו לישועה, שהתעלו גם ישראל כנ"ל וכ"ז זכו ישראל מפאת האמונה, שכל זכות שיש לאדם הוא בשיעור עד מקום שידו מגעת, אבל אמונה שהיא למעלה מהשגת שום שכל ורעיון מעלת את האדם עלי' אחר עלי' עד אין קץ, ובשביל שהאמינו וירדו לתוך הים עד חוטמם זכו לעלי' רמה ונשאה כזו שהוא למעלה מכל גבול וגדר, ע"כ ראתה שפחה על הים וכו':