חסידות על במדבר ח:ז

אך את מטה לוי לא תפקוד כו' בתוך בני ישראל (במדבר א, מט). כי התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה הם אורות. והמשכן הוא מה שהאורות הרוחניות הם מצומצמים במשכן. וישראל הם גם כן אורות התורה. כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה. וכלל הוא, כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים, כן יש תרי"ג אורות שכליות בעבדות הבורא והם נקראים אברים הרוחניים והבורא ברוך הוא משפיע תמיד בהשכליות. ויש אדם שמשיג רק השכליות, ויש אדם שמשיג ורואה האיך השפע בא מעילת העילות על השכליות. וזהו הוא מראות הנביא כמו שנאמר (שמואל א' ט, ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. וזהו הרמז וזה מעשה המנורה כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ובמלאכת המשכן לא נאמר כן, כי המשכן רומז על השכליות, והמנורה, רומז על ראיות השפע הוא בכל רגע מעילת העילות על השכליות. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה, משה ראה איך השפע בא מעילת העילות על השכליות. ולכך לא פקד את הלוים בתוך בני ישראל, כי ישראל הם מורים על אורות השכליות ולוים מורים על השפע הבא מעילת העילות על השכליות. ולכך בטהרת הלוים כתיב (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם, כי שערות הם בחינות לבוש והלוים רומזים על בחינה עליונה שהוא בלא לבוש כלל:

ויקח קרח (במדבר טז א). במדרש (במ"ר פי"ח ד') כשאמר הקב"ה למשה (במדבר ח ו) ק"ח את הלוים וכו' (במדבר ח ז) והעבירו תער וכו', מיד עשה כן לקרח, התחיל לחזור על ישראל ולא היו מכירין אותו, א"ל מי עשה לך כן, א"ל משה עשה בי ולא עוד וכו'. יש לפרש דלמד זה ויקח קר"ח, ולא פירש מה לקח, על כרחך הכוונה שלקח קרחות"ו, היינו שנעשה קר"ח שגילחו אותו, ובזה הסית את ישראל. ויש להעמיק בדבר שענין גילוח הלוים, לפי שהם מסוד הדינים וצריכים להעברת שער סוד הדינים, והנה קרח כשראה שנשאר קרח מהשער סוד הדינים, אז חשב שכבר ראוי להיות כהן מסטרא דחסד. וזהו ויקח קר"ח, היינו קרחות"ו שנשאר קר"ח מהדינים, ובזה חשב להיות כהן:

וכה תעשה להם (במדבר ח ז). (נמחק פירוש כל המסורה בעוה"ר, וציינתי אולי אמצא אותו במקום אחר):