פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
ישמח משה
פנחס בן אלעזר וגו' (במדבר כה יא). במדרש (במ"ר פכ"א א') אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמור וכו' (במדבר כה יב). נ"ל כפשוטו על פי המדרש שהביא במתנות כהונה (פרשה זו סימן ג') בשם הרמב"ם במאמר התחיה, וז"ל: כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחהו, ונפשות נדב ואביהוא שהיו עדיין משוטטות שם, היו מרגישין בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם, עיין שם. והנה הטעם דאין משלמין שכר בעולם הזה (קידושין ל"ט ע"ב), משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (קידושין מ"ח ע"א), ואם כן אצלו הוי הסוף. ולכך בדין הוא שיטול שכרו, כלומר תיכף ומיד לכן אמור וכו', דאם לא כן היה צריך למות כדי שיקבל שכרו, והבן.
ישמח משה
(ב) עוד ביאור על המדרש הנ"ל (במ"ר פכ"א א'). בהקדים לפרש (במדבר כה יא) השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי. נ"ל דהכי פירושו, דהנה פירשו במה שאמר אליהו קנא קנאתי לה' אלקים צבאות וגו' (מלכים א' יט י). כי האלשיך פירש הפסוק (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. דבהגלות אין שמו שלם (תנחומא תצא סי' י"א), דהיינו שיש פירוד בין י"ה לו"ה בענין השפעה, וכעין זה כתב הגלאנטי בפסוק (איכה א י) כי ראתה גוים באו מקדשה, כי ראתה ס"ת י"ה, באו מקדשה ס"ת ו"ה, וגוים ביניהם, והבן. והנה בעבור ישראל ח"ו הם מרחקין השם כביכול, וגם מסלקין שכינתו, ואז ח"ו לא נקרא אלקי ישראל רק אלקי צבאות עליונים, ונוח לו ית"ש יותר שיקרא אלקי ישראל. והיינו קנא קנאתי, ר"ל שתי קנאות, א' לה' הויה שאינו שלם ועומד ברחוק על ידי עונותיהם, ב' אלקי צבאות, ר"ל מה שנקרא אלקי צבאות, והלמ"ד של לה' קאי גם כן על אלקי צבאות, והוי כאלו נכתב לאלקי צבאות, ר"ל בשביל שנקרא רק אלקי צבאות, עד כאן דברי המפרשים. ועל פי זה נראה לפרש כאן בקנאו את קנאתי, ר"ל מה שעשו לי שמפרידין שמי. ב', בתוככם מה שגרמו בתוכם, ר"ל בין בני ישראל דהוא קאי על בני ישראל המוזכר למעלה, רצה לומר שגרמו לסלק שכינתי מביניהם ח"ו.
ליקוטי מוהר"ן
בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי (במדבר כ״ה:י״א) – בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁאֵינוֹ מְקַנֵּא שׁוּם צַדִּיק, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, רַק אוֹתוֹ לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ: