חסידות על ויקרא ט:כד

ועתח נבאר דעת שתויי יין נכנסו, וכי איך יעלה על דעת קדושי עליונים שיכנסו שתויי יין ובפרט שהוא אחר אזהרה. ונראה, כי לעיל בפרשת שמיני (ט, ו) כתוב בפסוק זה הדבר אשר צוה ה' לעשות וירא אליכם כבוד ה'. ולכאורה הוא שפת יתר זה הפסוק. ורש"י ז"ל פירש בפסוק (שם כג) ויצאו ויברכו את העם, לפי שכל שבעת ימים שהעמיד משה את המשכן ושימש לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה כל הטורח שטרחנו כדי שתשרה שכינה בינינו שיתכפר לנו מעשה עגל. אמר להם משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו תשרה שכינה בכם ותדעו שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה. והנה לא נרמז בפסוק דרוש של רש"י. ונראה, דהנה כשאדם עובד את ה' מרגיש תענוג גדול, כי בעבודתו משמח את הבורא ברוך הוא כמאמר (משלי י, א) בן חכם ישמח אב, ובא שמחה ותענוג לכל העולמות ומכריזין בכל העולמות הבו יקר לדיוקנא דעביד רעותא דמרא ואין לך תענוג גדול ושמחה וחדוה יותר מזה. אכן אין זה עיקר העבודה כי זהו על מנת לקבל פרס. והרמב"ם בהלכות תשובה קראו שלא לשמה. אמנם עיקר העבודה את ה' אלהינו הוא בגין דאיהו רב ושליט והוא נותן חיות בכל העולמות ובכל הנשמות. ולכן נראה לבאר על מה שהוקשו כל המפרשים למה לא נאמר בתורה שכר עולם הבא, כי הנה כל שכר העולם הבא אינו מפורש כלל בתורת משה, רק בדברי חכמינו אשר המה כנים ואמיתים כגון תענוג של לויתן אשר בתוכו צדיקים ישתעשעו עם נשמת כל הצדיקים בפרט התענוג אשר יתענגו (חסר הסיום):

ובנפילת אש מן השמים דפרשת שמיני נאמר ויפלו על פניהם. וידוע בזוהר פרשת קרח דהיינו מסירות נפש למיתה. והיינו דתחילה ראו שאינו עדיין בכל נפשך ממש ובהתלהבות גמור לעורר אש שלמעלה נגדן עד שזכו לכך כענין סיפור מאחורי הגדר. ולכך וירונו שנפתח פיהם גם כן בדבור לעומתו ותיכף נפשו יצאה בדברו ויפלו על פניהם דהוא ביטול ממציאות לגמרי. [וגם י"ל כי בקשו להגיע למדרגת אש אוכלת אש כנ"ל דהיינו ביטול ממציאות התלהבותו] ועל ידי זה הגיעו למדרגה שניה דקבלת שפע ממש, וכן הוא סוד נפילת אפים שאחר התפלה שהוא בסוד הדבור לבד. וימים שאין נפילת אפים היינו שהם ימי רצון ואז מיד בעת התפילה נעשה היחוד הגמור כדקא יאות בקבלת שפע חדש. רק יש ימים שאין ימי רצון והיינו כמו שכתוב עת לכל חפץ תחת השמים. כי תחת השמים דהיינו העולם העשיה שהוא תחת הזמן ובעל גבול יש גם כן גבולים לכל דבר בשנה וכן בעולם ובנפש. פעמים השם יתברך רוצה כך ופעמים כך דרך משל בפסח מצה ובסוכות ארבעה מינים וכדומה. והמחליף אינו אלא משנה ועושה נגד רצונו יתברך כי רצון השם יתברך להיות הכל מוגבל ומוגדר. ורצון כח זה המצמצם ומגדיר הוא נקרא תחת השמים כי השמים בלתי בעל תכלית ובעל גבול רק שוכני ארץ הם בעלי גבול. אבל השמים שמיוחס לשם השם יתברך כמו שכתוב ואתה תשמע השמים הוא שלא בגבול שהשם יתברך הוא הבלתי בעל תכלית רק שפעו למטה יורד במתקלא ובמידה ומשורה מיוחד בזמן ומקום ונפש: