וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃
פרי צדיק
ואיתא עוד בתוכ' (שם ל"א) ותצא אש מלפני ה' כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים לחכה על המזבח את העולה ואת החלבים נפלו על פניהם ושבחו לשמים, בכאן זכר התו"כ גם מש"נ ויפלו על פניהם, רק זכר שלא כסדר הכתוב בתורה וירונו ואחר כך ויפלו על פניהם, ויש להבין למה שינה, גם מסיק וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנ' כל בני ישראל רואים ברדת האש מן השמים כו' ויכרעו על אפים ארצה גו' והשתחוו והודות לה', כ"ט כל"ח, בכאן זכר הכ' גם כן סדר ההשתחוואה ואחר כך והודות לה' והוא גופא קשיא למה שינה הכ' ממש"נ כאן, ומסיק בתו"כ ועל אותה השעה ה"א וערבה לה' גו' כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כימי שלמה, ויש להבין למה נקרא ימי משה ימי עולם, וימי שלמה שנים קדמוניות. ולומר שדרש התו"כ כסדר זמנים משה ואחר כך שלמה, הא אחר כך דרש ר' כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה ע"ז לעולם. ושם הבל קודם לנח, גם יש להבין למה שינה הלשון כימי משה, כימי שלמה, כימי נח, ובהבל כשנות הבל. ולמה באמת נקרא ימי משה ונח ימי עולם וימי שלמה והבל שנים קדמוניות, אך נראה שהחו"כ דקדק בלשונו ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים כו' אמת שבפסוק כ' כן אח למה זכר זה בתו"כ בפרט, וגם בפסוק נזכר מקודם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים והיה די לכתוב ותצא אש ותאכל אותם על המזבח ולמה פרטם הכ' בפרט, אך עולה כליל לה', והוא כמקריב נפשו לפני ה' כמו שמצינו (זבחים סב.) זפרו של יצחק ראו כ'ו אף שהיה אפר האיל, אך הוא עפמ"ש במדרש (ב"ר פ' נ"ו) אימוריו כאלו אימוריו דיצחק כו' כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה כו' וכן מצינו (שבת פט:) שיצחק אמר הא קריבית נפשי קמך, שהקרבת האיל היה כהקרבת נפשו והחטאת והשלמים מצינו (ברכות יז.) ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו כו' שיהיה חלבי ודמי שנתמעט כו' שהתענית גם כן כמקריב חלבו ודמו, והנה בקי"ס איתא (במכילתא ומ"ר בשלח) שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, כלומר רוח מההוא קודש עלאה (כמ"ש זח"ג ס"א א) והיינו חכמה קודש עלאה, וכ' רננו צדיקים בה'. צדיקים לאורה (כמ"ש תענית טו.) תורה אור ואוריי' מחכמה נפקת מאתר דאיקרי קודש (כמ"ש זח"ב קכ"א א) וכ' והחכמה מאין תמצא שנעשה מרכבה למדת דין דאיקרי קודש הקדשים עתיקא סתימאה דאיקרי אין (שם ס"ד ב' ואדר"ז רפ"ח ב) וזה מורה השתחואה על אפים שהוא פישוט ידים ורגלים (כמ"ש ברכות לד:) והיינו שנעשה כאין, ומשה רבינו היה סבור באמת שיהיה כן לעולם, כשהכניס הקדושה בכל ישראל שזכו לראות האש חדשה. והיינו כמו שיהיה לעתיד דכ' ורוח חדשה אתן בקרבכם ויהיה אתפני יצר הרע מכל וכל. וכמו שאמר להם אותו יצר הרע העבירו מלבכם (כמ"ש בתו"כ ו) ואם היה מכניסם לא"י היה כן באמת והיה הוא משיח, כמש"נ מה שהיה היא שיהיה זה משה (כמ"ש בת"ז ת' י"ח כ"ו א) וזש"נ ויפלו על פניהם. אך באמת לא היה רק לשעה שאחר כך חזר יצר הרע ומש"ה הקדים הכ' וירונו שזה נשאר מה שנפתח פיהם לומר שירה, אבל ויפלו על פניהם זה היה רק לשעה ויתקיים לעתיד ושלמה המלך שזכה לכל החכמה תתאה בחלום, והיינו מצד השי"ת שלא בהשתדלותו, ובמאמר בראשית כ' ורוח א' מרחפת ונדרש (ב"ר פ"ב) זה רוחו של מלך המשיח כו' באיזה זכות כו' ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים. ובת"ז (ת' ל"ו) ולית מים אלא אוריי' כו' והינו דוד שהקים עולם של תשובה (כמ"ש מו"ק טז:) זהו בזכות התשובה שהיא בהשתדלות מצד האדם ושלמה המלך שזכה לחכמה בחלום שלא בהשתדלותו, והיינו מעתיקא שכן היה רצון הבורא כמש"נ וד' אהבו. ותורה בא על ידי אהבה כמ"ש אהבת עולם כו' חקים ומשפטים אותנו למדת וזהו ע"פ המים דלית מים אלא אורייתא דהוא תורה שבעל פה שנמשל למים (כמ"ש תענית ז. ונת' במ"א) וזהו מה שמרמז בזוהר הקדוש (ח"א קי"ז א') במש"נ נקבעו כל מעינות תהום רבה מביעי דחכמתא לתתא, ושלמה המלך היו מביעא דחכמתא, וזכה לזה רק ע"י האהבה שלא בהשתדלותו וזכה לכל התורה שבעל פה שהוא תורה של משיח שכל מה שהאדם לומד בעולם הזה הבל לפני תורה שבעולם הבא (כמ"ש קה"ר ב' א') וכשהכניס זה בכל ישראל היה סבור גם כן שיהיה לעולם כן, וזש"נ מקודם ויכרעו על אפים ארצה גו', והיינו שנעשו מרכבה למדת אין להיות משים עצמו כמי שאינו (כמ"ש סוטה כא:) ואחר כך והודות לה' כ"ט היינו אור כי טוב, כי לעולם חסדו שיהיה כן לעולם אבל באמת לא היה כן לעולמי עד, שלזה יזכו לעתיד רק שהיה לפי שעה ומש"ה נקרא ימי שלמה ולא שנות שלמה, והנה תלה הכ' כימי עולם כימי משה וכן כימי נח ששניהם נקראו ימי עולם דנח היה יחידי בעולם שזכה לראות אש חדשה, ומשה רבינו שהוא זוכה והכניס לכל ישראל, שהם כלל כל העולם. כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואו"ה אינם בכלל ומש"ה נקראו ימי עולם שהם היו כלל כל העולם: