וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃
פרי הארץ
והנה מאמר חז"ל (חגיגה ה, א) "כאן בבתי גואי כאן בבתי בראי" צריך הבנה ואין כאן מקומו, כללא דמילתא שהקליפה הוא מחוץ לפרי נקרא בתי בראי, ומאמר (ישעיהו כב, יב): "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וכו'" כמאמר (מלכים ב ח, א): "כִּי-קָרָא ה' לָרָעָב" שקרא לקליפות ונתן רשות שליטתם, וזהו ויתעצב אל לבו, שהרי העבר ועתיד שוין לפניו, וכפירוש הזוהר (זהר חלק א נז, א) ו- (זהר חלק ג טו, ב) "לְמָאן לְלִבּוֹ" ע"ש, ואחרי היות העצבות קליפה וטומאה אינה נמשכת כי אם למי שהוא מבחינתה, (קהלת ז, כו): "וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" ו- (קהלת ז, כו): "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה", כמאמר (משלי טו, טו): "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" שהרי אפילו בפחד שהוא מבחינת העצבות אמרו רז"ל (ישעיהו לג, יד): "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים" דווקא.