ישמח משה
והנה משה רצה להראותו שלא יהיה חילול השם, שאחר המופת של עונש קרח לא יעמדו במרדם לאמר כי מעתה נבטל נבואת משה פה אל פה, בסבת כל מי שחבירו נענש על ידו, דהא אמרו לבסוף אתם המיתם את עם ה' (במדבר יז ו). ורצה להראות להם דזה אינו, לכך אמר אל תפן אל מנחתם כמו שפירש רש"י, ויראו שישאר מתמידי ציבור ויבינו שזה חלקם כמו שאמר משה מקודם, ומכח זה יבינו שהם אינם נקראים חבירו וכמו שאבאר, דהנה על זה קשה מאד הא איתה בגמרא מסכת בכורות (דף ג' ע"א) בענין דשותפות עכו"ם פוטר מהבכורה, דאמר ר' הונא אפילו אזנו, ואקשיה עליה ר' נחמן ולימא ליה שקול אזנך וזיל, ונחלקו רבא ורב חסדא, דרב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה, דזה הוי דבר שהנשמה תלויה בו, וליכא למימר שקול וזיל, והבן. ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה, דגם זה דבר שהנשמה תולה בו דטריפה אינה חיה. ופסק הרמב"ם כרבא דהוא בתרא, עד כאן. והנה לפי זה קשה דאם לא יפן הש"י לחלקם, כל העבודות אינם מרצים בחלקם דהא אל תפן אמר. ועוד הלא אם זרק הורצה, רק דנקט רש"י שישאר חלקם ולא ישרפנו האש שזה אות הניכר, ואם כן אם היה להם חלק בדבר שהנשמה תלוי בו, היה כל הקרבן פסול מהאי טעמא, דאיתא שם בבכורות דחזינן כאלו ניטל חלקם וחלקם כמאן דליתא, אלא ודאי דחלקם היה בדבר שאין הנשמה תולה בו כלל, והבן.
כתונת פסים
ונבאר תחלה בפ' קרח (במדבר יז, ו) אתם המתם את עם ה'. ויש להבין ענין תערומות זה שאין לו ביאור כלל, כי מה הי' למשה ולאהרן לעשות אחר שנחלק קרח ועדתו על משה ואהרן ונענשו, ומה הי' למשה ולאהרן לעשות, ואיך יכתוב זה בתורה דבר שאין לו שחר כלל. ואונקלוס תרגם, אתון גרמתון דמית עמא דה'. גם זה תמוה.