Parshanut על במדבר 17:6

אתם המתם את עם ד', הענין מבואר עפ"י הא מה דאיתא בירושלמי תענית אין העולם נידון אלא אחר רובו ומה יעשו גדולי הדור כל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים במדבר לא נתיחד הדבור למשה, א"כ המה ראו אחר המרגלים, כי לא נתיחד דבור למשה חשבו, שמעלת משה אינו מעצמותו רק מצירוף הכלל ומעלת ישראל, לכן באבדן מעלתם גם אליו לא נתיחד הדבור, וזה שאמרו רב לכם כי כל העדה כולם קדושים כו' ומדוע תתנשאו על קהל ד', דעל מי אשר יסכימו הכלל הוא הקדוש וכו'. והנה בסנהדרין איתא הרוגי מלכות מיתתן מכפרת אבל הרוגי ב"ד כיון דבדין קא מיקטלי אין מיתתן מכפרת ונפ"מ דלהוי קרבנן זבח רשעים תועבה, על כן אמר שיעשה מן המחתות צפוי למזבח כו', אלמא דהמה כמו הרוגי מלכות, פירוש, שמצד הדין לא היו חייבים מיתה, רק משום כבודו של משה, וילונו כל עדת בנ"י, כיון שראינו שמעלתם מצד עצמם לא מצירוף הכלל, א"כ אינכם ככל מלך, שהמלך כבודו הוא כבוד עמו בכללו, וא"כ אינו יכול למחול כבוד אחרים, אבל אתם כבודכם ומעלתכם בעצם, ואם הייתם רוצים למחול הייתם יכולים, ואתם המתם את עם ד'. אבל זה טעות, דזה היה עונם, שחשבו שכבודו הוא כבוד כללי, וא"כ אינו יכול למחול, ולא רצו בכפרתן ושחקו למחילתו, ולכך לא היה יכול למחול. ודו"ק.