Chasidut על איוב 12:23

ויקח קרח וגו'. דרשות רבות דרשו חז"ל ומפרשי התורה בפרשה זו וגם אנחנו נפרשהו לפי קט שכלינו על כמה פנים. וזה יצא ראשונה. הנה כבר הארכנו כמה פעמים בבחינת שני מיני הטובות שה' הטוב מיטיב לעמו ישראל ומושיעם מצרותיהם. האחד על ידי הנסים הנגלים המופלאים לעין כל, הנעשים בשיבור כל טבע העולם, והכנעת מערכת מזלות השמים וכוכביהם. כמו בנס קריעת ים סוף והורדת המן והבאר והשליו. ובחינה זו הוא המשמח אלהים ואנשים כי שמו של הקב"ה שם הוי"ה המהוה את כל שהוא המשדד ומשבר כל בחינת הטבע, נתגדל ונתקדש לעין כל בעשותו נוראות שלא בטבע העולם. כמאמר הכתוב (יהושע ב', י'-י"א) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח וגו'. וגם שם עם בני ישראל נתרומם ונתגדל בעיני כל העמים תחת כל השמים ויאמרו הכל כי הגדיל ה' לעשות עם עמו לתת להם נחלת גוים בשבירת כל טבע העולם ומקריו. וגם בני ישראל עצמם נכנעין ונשברין בלבבם לפני ה' אלהיהם לירא מפניו יראה עצומה בראותם כבוד גדלו וכח ידו החזקה. ונקרא אז בכתוב (איכה ד', ט"ז) פני ה' חלקם. כי בחינה זו נקרא פני ה' שכביכול הקב"ה וברוך שמו נראה וניכר לכל, כאדם שרואין אותו בפניו. ואין אחד יכול להכחיש כי נס זה לא מה' הוא כאשר חרטומי מצרים בעל כרחם הודו וענו ואמרו (שמות ח', ט"ו) אצבע אלהים היא. ובקריעת ים סוף נאמר בגלוי לעין כל (שם י"ד, ל') ויושע ה' ביום ההוא. שהיה גלוי לעין כל ונראה כי הוי"ה המהוה, הושיע להחריב את הים ליבשה. כי ניכר ה' בזה על ידי פעולותיו. ועל כן פני ה' חלקם זה חלק ישראל לבד שיושיע להם ה' אלהיהם בפנים הנראין ונגלין לעין במופתים למעלה מן הטבע. אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שידעו בראותם כי נעשה בהם שפטים כי זה ודאי מה' הוא שהוא שלא כטבע. לפי שאין הקב"ה כביכול מפליא להם ענינים שלא כטבע, רק כאשר נצטרך לישראל לנער פרעה וחילו בים סוף עבור ישראל. אבל להם בעצמם כשעושה ה' בהם שפטים עושה הכל מלובש בטבע העולם כדי שלא יבינו כי מאת ה' הוא, ויתלו במקרה הטבע כי משגיא לגוים ויאבדם (איוב י"ב, כ"ג). ולזה נאמר (איכה שם, ט"ו) אמרו בגוים לא יוסיפו לגור פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו וגו'. פירוש שהגוים אמרו כי לא יוסיפו עוד לגור מפני ישראל לפי שפני ה' חלקם לא יוסיף להביטם. כלומר לא יוסיף עוד להביט בם בפני ה' שהוא חלקם מאז, לפי שפני כהנים לא נשאו וגו'. ולא יוסיף עוד להפליא נוראות אליהם למעלה מן הטבע. ובדרך הטבע ודאי שהם חזקים ביותר מישראל, כי אין ביניהם עוסקי תורה הקדושה להתיש כוחם ומעולם לא שיבר אחד מהם עצמותיו על ה', כקטן מישראל. ועל כן חלק ה' עמו. כי הקב"ה צריך להנהיג את ישראל בבחינת שם הוי"ה המהוה למעלה מן הטבע. כיון שנתן להם התורה להתיש כוחן, מוכרח הוא לנהלם למעלה מהטבע. מה שאין כן בגוים שמלך אלהים על גוים, לא חלק ה', כי אינם זוכים לבחינה זו להנהגה למעלה מטבע לעולם.

ועל פי זה יתפרש מאמר רז"ל באבות (פ"ב מ"א) והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. דקשה הא לכאורה הוא סותר למה שאמרו (אבות פ"א מ"ג) שלא לעשות על מנת לקבל פרס. והנ"ל דודאי אין לעשות המצוה רק בשביל שהיא רצונו ית' ולא בשביל קיבול שכר, ומכל מקום צריך להחשבון הזה, על פי המדרש (תנחומא שמיני סי' ז) כל אמרת אלקי צרופה (משלי ל ה), וכי מה איכפת לו להקב"ה להיות שוחט מן הצואר או מן העורף וכו'. דידוע שקצת הבינו בו דר"ל כי אין טעם למצות, רק גזירת מלך על עבדיו. והרמב"ן פירש דודאי יש טעמים מושכלים ורזין טמירין, רק הכל לתועלתינו. וזה כונת המדרש הנ"ל, ודוק. אם כן יאמר האדם כיון שהרצון הוא לתועלתו, אם כן כיון שעכשיו אני רואה שיש לי תועלת במניעת המצוה ובהתקרבת לעבירה, אם כן גם הרצון העליון יסכים דהא הוא מבקש תועלתי, על זה ישוב כי תועלת זה אין כלום, שהוא כלה ונפסד לנגד הקיים והנצחי, ואם כן הרצון אוחז דרכו לקרב אל המצוה ולרחק מן העבירה, וצריך אני לעשות כרצונו, ואם כן החשבון הזה אינו רק לגלות הרצון העליון ית"ש ודוק. וככה תפרש דברי ר' הונא בשם ר' אחא, ודוק. ואחר כך אמר ר' אבא חשבתי ברכות וכו' מא' ועד תי"ו, קללות מוא"ו ועד ה"א, ולא עוד אלא שהן הפוכות. ולהבין זה, נקדים הא דכתיב בתוכחה (דברים כח מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, וגבי טובת ישראל ישראל כתיב (ברים כח יג) אתה תהיה למעלה והוא יהיה למטה. והקשו המפרשים הא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות (תוספתא סוטה פ"ד ה"א), וכאן הוא להיפך. ואמרתי ליישב על פי מה ששמעתי מחכם אחד שפירש על הפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענינו אלקי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפילתי. על פי דאיתא בגמרא (ברכות דף נ"ח.) נתקללה בבל נתקללה שכניה, נתקללה שומרון נתברכו שכניה. והנה צריך להבין הטעם. ועוד מאי מעליותא הוא לגבי שומרון, אדרבא הכאב יותר גדול לפי טבע העולם שאחר שמח במפלתו. ואמר החכם נ"י על פי מה דאיתא במדרש (ב"ר ל"ג ז') שאחר המבול חרבה הארץ לגמרי שנעשה כמין גריד, ואחר כך פקד ה' את הארץ בגשם נדבה. והקשה המדרש לא לכתוב לא ה"א ולא וא"ו, למה חרבה לגמרי, היה יכול להשאר לחלוחות שיצמח ממנה ולא יצטרך לגשם. ותירץ כי מהקללה לא יבא ברכה בשום פנים, עד כאן. וידוע דהעונשים של ישראל אינם קללות בעצם, כי הוא רק כאב המייסר את בנו להטיב אחריתו, אבל העונשים של העכו"ם הם קללות בעצם. ועל פי זה יבא דברי רז"ל על נכון, נתקללה שומרון נתברכו שכיניה, ואם היה קללה בעצם, לא היה אפשר בשום ענין שיבא ממנה ברכה, אלא ודאי דהקללה ברכה היא, כמ"ש (דברים ח טז) למען ענותך להטיבך באחריתך, ושבח גדול הוא לישראל. נתקללה בבל נתקללו שכיני, כי קללה היא בעצם, ואי אפשר שיצמח ממנה ברכה. וידוע דבשעת הזעם אין להתפלל, אך כשנאמר דרעתן טובתן והכל לטובה, אם כן רשאין להתפלל בעת צרה. והכי פירושא דהאי קרא בקראי עניני וגו' בצר הרחבת לי, דהיינו בצר גופיה הרחבת לי, כי רעתי טובתי וכל דעביד קב"ה לטב עביד, על כן חנני ושמע, ודפח"ח. ועל פי זה מתורץ קושית המפרשים הנ"ל, והיינו שנגזר עליה לאומות כי רעתי טובתי וכל דעביד קב"ה לטב עביד, על כן חנני ושמע, ודפח"ח. ועל פי זה מתורץ קושית המפרשים הנ"ל, והיינו שנגזר עליה לאומות העולם, והשפלה לישראל כי אמלאה החריבה (יחזקאל כו ב), ונמצא שתי עליות לאומות העולם, אחת מחמת עצמן שנגזר עליהן עליה לעיני ישראל, ואחת על ידי השפלת ישראל יוצמח להן עליה, כי אינה קללה בעצם ויוכל להיות ברכה ממנה. וכן השפלת ישראל הוא בשני פנים, אחת מחמת עצמן שנגזר עליהם, ואחת מחמת כי טובתן וברכתן של עכו"ם אינו ברכה בעצם, כי משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), משלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י), לכך נצמח מהן קללה ורעה. אבל בטובתן של ישראל שהיא ברכה בעצם, ורעתן של עכו"ם שהוא קללה בעצם, ליכא רק עליה אחת והשפלה אחת, כי מעליותן של ישראל לא יוצאה קללה לעכו"ם, כי מברכה לא יבא קללה בשום אופן, רק מה שנגזר על העכו"ם קללה בפירוש יש להן, ולא מאי דאתי ממילא. וכן מרעות אומות העולם שהוא קללה בעצם, לא יוצא עליה לישראל, כי מהקללה לא יבא ברכה בשום אופן, רק מה דאתי ממילא. ואם כן מעליותא היא לישראל מה שנאמר פעם אחת מעלה, ופעם אחת מטה, ופחיתות גדול לעכו"ם מה שנאמר בהם פעמים, ודוק. עוד נקדים מ"ש בעיר בנימין בשם הציוני, כי האותיות למעלה בדרך תשר"ק, ולמטה תתהפך כחומר חותם ולכך הוא בא"ב. ועל פי זה יתבאר המדרש על נכון, דר' אבא בריה דרב חייא לא בא לפרש הקרא דחשבתי וכו', רק קרא דבחקותי, רק דבראש דבריו נקט לישנא דקרא דאיירי ביה עד עכשיו לצחות הלשון, לכך לא מפרש סיפא דחשבתי כמו אינך מאן דאמרי, והוא דהוי קשה לו מאי דאמר אם בחקותי תלכו, דאם תעשו הוה ליה למימר, מאי תלכו. והנה אינך מאן דאמרי באו ליישב דאמר תלכו, משום דרכים ושבילים רבים כמ"ש, ור' אבא מפרש דבא לרמז כמו שדרשו חכמי רשומות בהולך אל דרום (קהלת א ו), (על פי אמרם (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה להחכים ידרים, ותלמידי חכמים אין להם מנוחה, שנאמר (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל (ברכות ס"ד ע"א). והכונה מי שפונה לצד החכמה, הולך ממדריגה למדריגה, וסובב אל צפון, ר"ל מי שפונה לצד העושר הנקרא צפון, אינו אלא סובב, והבן). ולכך אמר כאן תלכו, ר"ל ממדריגה למדריגה למעלה למעלה, ודוק. והנה על זה קשה ממה שמצינו היפך זה, דבמדה רעה דאם לא תשמעו כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, אבל במדה טובה אתה תהיה למעלה כתיב, דמשמע עמידה ולא הליכה. אלא צריך לומר כתירוצי הנ"ל, דמעליותא היא לישראל מה שנאמר פעם אחת מעלה, להורות שהיא ברכה בעצם. והיינו שאמר חשבתי ברכות וקללות, חשבתי ברכות מא' ועד תי"ו, וזה מורה דהוא בעצם מן השמים ונתהפך כחומר חותם, לכך אינה מתהפכת לקללה לשום אדם, לכך נאמר מעלה. והקללות מוא"ו ועד ה"א, עיין במתנות כהונה כי מתחיל והיה אם לא תשמעו (ויקרא כו יד), ומסיים ביד משה (ויקרא כו מו), עיין שם. והיינו להורות כי אינו בא על הסדר מלמעלה למטה, רק תייסרך רעתך ומשובותיך, ולכך אינו בא"ב על הסדר. ועוד טעם יש בדבר, להורות כי נתהפך לברכה ולשמחה לאחרים, וידוע מהמדרש (איכה רבתי שם פ"א ל"א) בר' יוחנן בן זכאי דאמר לא אמרתי ווי אלא ו"ה, והיינו שמחה כמו שפירש במתנות כהונה שם, והיינו הרמז מוא"ו ועד ה"א ו"ה, והיינו משום שאינו קללה בעצם כמו שפירשתי, ועל כן נאמר מעלה מעלה. ועל זה אמר ר' אבון אם זכיתם וכו', דהא הפוכות דאמר ר' אבא בשם רבי יונתן, היינו שנהפכות לאחרים לברכה ח"ו, ומה בצע לן בזה. אך הענין הוא כי הקללה שהיא בעצם, ואינה נצמח ממנה ברכה לאחרים אף לאותן שהיה הקללה חל עליהם אף לאחר שניחם על הרעה, מכל מקום מאותה הקללה לא יצמח ברכה לעולם, כמו שהיה במבול שהוצרך להיות חרבה הארץ. אבל באלו שאינן רעות בעצם, כשם שבעת חלות הקללות נצמח ברכה לאחרים, כך אחר שישיבו וניחם על הרעה, יתהפך להם בעצמם הקללות לברכה. והן הן דברי ר' אבון דלמה לן שיצמח ברכה לשונאים ח"ו, רק אם זכיתם הריני הופך לכם דייקא קללות לברכות כיון שאינם קללות בעצם, ואם כן קיים מה שאמרנו דבשמירת התורה הוי הולך, ובחילולה רק סובב, ולא קשיא עליה הדה"ד אם בחקותי תלכו, והבן.

וזה מאמר הקב"ה (דברים ל"א, י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו'. כי כאשר ח"ו יתגברו עוונות האדם למאוד וכחול ירביון ואז הדין נותן שח"ו ימנע התשובה מהם וכמו שכתב הרמב"ם הנזכר (פרק ו' הלכה ג' מהלכות תשובה), וזה הוא מניעת התשובה שיאמרו על כל דבר הבא לידם מקרה העולם הוא זה ולא מאתו יתברך ועל כן אינם נותנים לב לשוב אל ה' וזה הוא הסתרת פנים כי הפנים הוא מה שעושה ה' פעולותיו בארץ שעל ידם יוכר ויתראה אלהותו יתברך בעולם הן בפעולות הטובות הן פעולות הרעות. דבר שיתראה אלהותו על ידי זה נקרא פנים וכשהקב"ה מסתיר זה שלא יראוהו על ידי פעולותיו נקרא הסתרת פנים ועל כן קשה הסתרת פנים יותר מצ"ח קללות כי הקללה גופא אם אין בה הסתרת פנים אז היא לטובה ולברכה ואת אשר יאהב ה' יוכיח, ועל זה אמרו (שמות רבה כ"ו, ב') במה שהקב"ה מכה בו מרפא אבל כשיש בה הסתרת פנים ודאי שרעה גדולה היא זה יותר מן הקללה. ואולם דבר זה אינו לעולם ח"ו כי (תהלים ק"ג, ט') לא לנצח יריב ולא לעולם יטור וגו' ובהתרבות יסורי האדם ודאי אשר החי יתן אל לבו לשוב אל ה' בכל לבב והקב"ה יקבלו לפניו בתשובה שלימה, כי כבר הבטיח הקב"ה לעם ישראל שסופן לעשות תשובה ומיד הם נגאלין כמו שאיתא (דברים ל', א'-ג') והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו', וכמו שאיתא ברמב"ם (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ה') ואמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח.) בפסוק (ישעיה ס', כ"ב) אני ה' בעתה אחישנה, זכו אחישנה לא זכו בעתה והוא על ידי שיעמיד עליהם מלך כהמן עד שיחזרו בתשובה אליו מלב ונפש. רק באומות העולם שנאמר בהם (איוב י"ב, כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם וגו' מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך, בהם ימנע התשובה עד אשר יאבדם מן העולם כמו שעשה לפרעה וחילו ולסנחריב ולסיסרא וכדומה.