Chasidut על איוב 13:16

וכתב מהרש"א (סנהדרין שם) וזה לשונו: ולפי שאלו ב' מדות חנופה וגסות רוח, הם הפכיים למטה בארץ לפי הנראה, כי החונף לחבירו במעלות אינו מתגאה, והוא חביב בעיני הבריות מתוך שחונף להם ומספר במעלתם, אבל המתגאה לא יספר במעלות אחרים לעולם רק בפחיתות, ועל כן הוא שנאוי בעיני הבריות כדאמרינן פרק המוכר פירות (ב"ב צח.) כל המתגאה אפילו על אנשי ביתו אינו מתקבל, שנאמר (חבקוק ב, ה) גבר יהיר לא ינוה וגו'. וההיפוך למעלה בשמים, במדות הגאוה נאמר בו יתברך (תהלים צג, א) ד' מלך גאות לבש, והחנופה שנואה שם, וב"א בד' כתות אינם מקבלים פני השכינה (סנהדרין קג.), שנאמר (איוב יג, טז) כי לא לפני חנף יבוא. ולזה אמר שראה ב' נשים, שהם החנופה והגאוה, בין השמים והארץ, כי מדות החנופה אין לה מקום בשמים, ומדת הגאוה אין לה מקום בארץ. ועל כן אמר אנה המה מוליכות את האיפה, להתחבר במקום אחד, ואמר למצא להם בית ומקום אחד בארץ שנער, שיתחברו אלו ב' מדות בתלמידי חכמים שבבבל, דבהלכה מחבלין זה את זה, ובמילי דעלמא, ובהוכחה להמוני עם היו מחניפין, היפ(ו)ך תלמידי חכמים שבארץ ישראל, דבהלכה מנעימין זה לזה, אבל במילי דעלמא אין מחניפין וכו', עכ"ל.