Chasidut על איוב 14:15

וידבר ה' אליו. היינו שאמר לו אמת שמעשה העבודה שייך לאהרן דווקא, אך הדברות והציווים שייך רק לך. והראיה שמזה בא לך התשוקה לשמוע יותר מכלם. ולזה ויקרא בא' זעירא המורה על פשיטות שהיה למרע"ה אז טובת עין לאהרן ולא היה כוונתו רק לשמוע הדבור, וזה שאמר איוב (איוב י"ד,ט"ו) תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף, תקרא היינו בחר בי ונתן לי חשק, ואנכי אענך היינו אז עלי להשלים פעולות הדבר להיות נמשך אחר רצונך, למעשה ידיך תכסוף היינו מחמת שתחשק להשלמת מעשה ידיך ע"כ אבקש ממך כזאת, ופי' עוד הם מדברים ואני אשמע כי יש שני מיני עניות בתפלה ושניהם אינם טוב, הא' כמו שנתבאר בתענית [כ"ה:] שנענה תיכף קודם שרוצה להתפלל כמו שנתבאר שם. והב' שאינו נענה רק ע"י הפצרות רבות. לכן נאמר תחילה טרם יקראו ואני אענה, ואח"כ עוד הם מדברים אז אשמע ברצון השלם. כמו דאיתא בגמ' [שם] אמר משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום וגו'. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. זה שאמר הכתוב (איוב י״ד:ט״ו) תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף. תקרא, היינו שהשי"ת קורא את האדם, ומה היא הקריאה, שהשי"ת נותן קווי וצפוי בלב האדם. ואח"כ האדם מפרסם את הקריאה, כדי שיהיה למעשה ידיך תכסוף, היינו שיהיה נקרא מעשה ידיו של אדם. כי הקריאה בפנימיות הלב אינו ניכר בהאדם. יען שידמה שכל בני אדם הם בשוה. ומה שאחד פועל ועובד יותר מחברו הוא רק ממה שהאדם מפרסם הקריאה הזאת, ועי"ז נקרא מעשה ידיו של אדם^לזמבואר בבית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות ג: תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף. תקרא, היינו שהשי"ת נותן קריאה לאדם, ופועלת בו טהרה וגם חשק וכו'. וחשק, היינו שהקריאה פועלת עוד זאת באדם, שיכנס בלבו חשק לקבל צווי השי"ת וכו'. ואנכי אענך, היינו שהאדם מצדו צריך להתפשט הקריאה, כי השי"ת קורא קריאה כוללת והאדם צריך להתפשט אותה וכו'. וזה למעשה ידך תכסוף, שהשי"ת חפץ שיהיה נקרא על שם האדם שביגיע כפיו קנה זאת וכו'. ועיין עוד שם אות ד – ו עוד אופנים בביאור זה העניין, בית יעקב הכולל פרשת בראשית ד"ה בראשית [א].. וזה מורה שנברא העולם באות ב' ולא באות א', להורות שאין להאדם תפיסה רק במה שהתחיל הש"י כבר. ואף דכתיב והארץ היתה תהו ובהו, זה הוא לעיני אדם בתפיסתו, כי כל סדר הבריאה שנכתב בתורה הוא קיים תמיד, והוא בכל אדם שעובר עליו ומבשרו יחזה אלוה, ומה שיבא לאדם שלא יחפוץ בתהו שהוא הכחות השובבים באדם בילדותו, והאדם בראותו כי יחסר להבנות ישים לב לעבוד את השי"ת. ובאמת מהיכן בא להאדם תפיסה שיכיר שמקודם היה תהו ולא יחפוץ זאת, הוא מחמת שכבר האיר לו השי"ת זאת, אבל בהתחלת הארת ה' אין להאדם שום תפיסה. ומזה נלמד שגם בהגמר לא על האדם לגמור בלי עזר מהש"י, ולכן בכל הבריאה לא נכתב שם הוי' רק שם אלהים. אך בהגמר כתיב ביום עשות ה' אלהים, אז נכתב השם הוי' להורות שהגמר הוא רק ביד הש"י לבדו. ואיתא בזוה"ק (בא לט:) ומובא ברש"י ז"ל (בראשית א) אמר ר' יצחק לא הוה איצטריך אורייתא להתחיל אלא מהחודש הזה לכם אך איתא במדרש רבה (בראשית א) וברש"י ז"ל משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהילים קא) והיינו כי ד"ת נקראים עבודת הש"י, וע"י עבודה יוכל האדם לתקן כל עניני עוה"ז שיהיה ג"כ דברי תורה. כי כל עניני עוה"ז כשיכנסו לתוך דברי תורה הם דברי תורה עמוקים:

ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם וגו'. איתא בזוה"ק (קדושים פו.) קב"ה קרא ליעקב אל הה"ד (ישעיהו מ״ג:י׳) לפני לא נוצר אל. היינו שמדתו של יעקב היה, אשר אם הבחין והרגיש באיזה עבודה שהוא רצונו ית' כעת, הקדים וחטף הפעולה מיד להקדים רצונו של הקב"ה טרם שנצטווה עליו. וזהו דאיתא במדרש רבה (ויחי ק) אם זכיתם לכם זכיתם בעצמי ואם לאו משאני מסתלק מן העולם אצל אבותי אני הולך וכו' כשם שאתם עושים לי כך אתם עתידין להעשות ד' דגלים במדבר והשכינה באמצע. וכדאיתא נמי במדרש תנחומא (ויחי) ועכשיו אפילו אדם מת בספינה הנפש הולכת אצל אבותיו. היינו שאף אם לא נשאו אותו בניו לארץ ישראל היה הוא בעצמו הולך לשם. כי לכל אדם יש בו ג' דברים אלו, א' הוא הנשמה, ב' הוא כל הפעולות ממצות ומעשים טובים שמסגל האדם בעולם הזה, ג' הוא הגוף. והנה הנשמה חוזרת למקום מחצבתה, כי הנשמה שנתת בי טהורה היא, והפעולות ממצות ומעשים טובים מוריש לבניו אחריו, כי כמו בעניני עולם הזה מוריש האדם רכושו ויגיע כפיו לבניו, כן מוריש אדם רכושו ממצות ומעשים טובים שסיגל מורישם לבניו אחריו כי יגיעו הוא. והגוף הולך ושב אל העפר. אכן יעקב אבינו אף בלי נשאותם אותו בטח היה גם הגוף הולך למערת המכפלה, אשר מי שנקבר שמה שכרו כפול ומכופל, כדאיתא במדרש רבה (חיי פ' נח). כי כמו שר היוצא למלחמה, וכאשר מנצח לאויביו הוא שב לביתו ברכוש רב ובשכר כפול ומכופל, כן נשמת הצדיק תשוב לבית אביה ברכוש רב ובשכר כפול ומכופל, ולא היו בניו צריכין לשאת אותו. וזהו שאמר להם, כשם שאתם עושים לי כך אתם עתידים להעשות ד' דגלים במדבר והשכינה באמצע, היינו כשם שהארון היה נושא את נושאיו, כך היה יעקב אבינו נושא את בניו בפעולותיו הטובים אשר פעל, רק על הגוון היה מצוום לשאת אותו, כדי שיזכו בו על ידי טרחותם, שידמה על הגוון שהם נושאים אותו. כענין כל העבודות שחפץ השי"ת שנעבדהו, שזה הוא רק כדכתיב (איוב י״ד:ט״ו) למעשה ידיך תכסוף, אף שבאמת לא ירים איש את ידו ואת רגלו מבלעדו ית', כי אלמלא הקב"ה עוזרו אין ביכלתו לפעול מאומה^קיאכמבואר לעיל פרשת וישב אות ז: זה שאמר הכתוב (איוב י״ד:ט״ו) תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף. תקרא היינו שהשי"ת קורא את האדם ומה היא הקריאה שהשי"ת נותן קווי וצפוי בלב האדם. ואח"כ האדם מפרסם את הקריאה כדי שיהיה למעשה ידיך תכסוף, היינו שיהיה נקרא מעשה ידיו של אדם. ועיין עוד בית יעקב הכולל פרשת בראשית ד"ה בראשית [א].. כן היה גם כן כוונת יעקב אבינו שאמר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וגו', שידמה על הגוון אשר אנו נושאים אותו ומקיימים מצות קדושת אבות, אבל באמת נהפוך הוא קדושת אבות מקיים אותנו^קיבמבואר לקמן פרשה זו אות מב בד"ה וזה שעשה.: