Chasidut על איוב 19:26

לבאר כל זה דע כי כל אשר ברא אלהים בכל העולמות אשר הם לריבי רבבות גבוה מעל גבוה, הכל נכלל בזה העולם השפל, והאדם הוא עולם קטן בפני עצמו בו כלול ג"כ הכל, ולא זו בלבד עשה ה' בארץ, אלא עוד נוסף להפליא כי כל דבר אשר המציא בעולמות עליונים וכללו בזה העולם השפל המציאו בשלשה מקומות בזה העולם, וכל השלשה על משקל אחד, היינו בעולם ובשנה ובנפש האדם, כנודע מספר יצירה וביארנוהו במ"א. ועוד גם זאת עשה ה' כי לנפש האדם המציא לבוש בזה העולם הוא הגוף של האדם, והוא מרוקם לפי צלם הנשמה, ממילא כל שיש בנפש יש בגוף, ולפי שהגוף הוא דבר מוחש, לכן אף שיצירתו בחכמה עמוקה מאד לא יתפוס רעיון אנושי להשיג, מ"מ לפי שהוא מוחש נקל ביותר להשיג מעט ממנו אנוש כערכו ושכלו, ואחרי שישיג איזה חכמה בגוף ממנו יקיש על אשר בנפש וממנו יקיש לעולמות עליונים כענין משל אל הנמשל, אף כי גבהו מאד מ"מ יועיל שיכנס מעט הדבר בלב האדם כאילו משיגו, וזהו שאה"כ (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלוה כידוע, וידוע עוד כי בגוף האדם יש קטנות וגדלות, כי בהיותו קטן הוא דל וכחוש האברים והבנתו מעוטה, ומתגדל מעט מעט הן בתכונת גופו וכמות אבריו, והן ישגיב בכחווהן בהבנתו וכל עסקיו, וכן יש בנפש האדם וכן בעולמות העליונים.

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. נודע מה שכתב בזוהר (אחרי דנ"ז ע"ב) ובכתבים בליקוטי תורה פ' ויקרא כי נדב ואביהו אינון תרי פלגי גופא דלכך נטל פינחס נשמת שניהם שהם נחשבין לאחד כמו שכתב בזוהר יעו"ש, וזהו שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום וכו', כי נודע על פי ששמעתי מרבותי כי המחבר שני דברים יחד נקרא שלום, ולכך נקרא היסוד שלם כו', ומבשרי אחזה אלהי (איוב י״ט:כ״ו) וגם כן כשיש פירוד בין אנשים, זה האדם המחברן נקרא רודף שלום, וסיבת חטא נדב ואביהו שלא נטלו עצה זה מזה שנאמר ויקחו איש מחתתו שלא היה שלום ביניהם, ופינחס שתיקן זה וניתתקן על ידי שניתן לו ברית שלום לחברן בחינת נשמת נדב ואביהו לחד גופא וכו':
(תוי"י פ' אחרי דצ"ו ע"ד).

בשם מורי כי מבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט) כמו בזווג הגשמיי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי בחשק ובשמחה, כך בזווג הרוחניי הוא הדיבור בתורה ובתפלה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו', אם כן זה העוסק בתורה ובעבודת השם יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום תשלום שכר, אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה ובעבודת השם יתברך, ועל ידי זה הוא מוליד ברוחניי, כמו בזווג כשהוא בתענוג ושמחה, מה שאין כן העוסק בתורה ובעבודת ה' שלא לשם שמים, ואין לו נחת ותענוג אינו מוליד:
(בן פורת יוסף לר"פ נח די"ט ע"ד)