Chasidut על איוב 19:29

או ירמוז הכתוב באומרו וייצר שני יצירות כאמור. על בחינת בעלי התשובה שלא יאמר החוטא בדעתו הנה חטאתי עויתי פשעתי ועברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות, מורד וממיר הייתי עם ה' מיום דעתי אותו ואיזה תקנה עוד אשר ימצא לי ואיך אבוא עוד לפני קוני כבושת גנב כי ימצא, כן בושתי ממעשי לשוב לפניו עוד ולדבקה בו איך ארמוס חצריו ואיך אספר חוקיו וכמה וכמה פעמים חזרתי לפניו בתשובה והבטחתי לבוראי שלא לשוב עוד לכסלה ושאלך בדרכיו לשמור מצוותיו וחוקיו ובכל פעם חזרתי לסורי ככלב שב על קיאו ואיך אבוא עוד לפניו לבקש מן המלך ולהתחנן לפניו ועוונותי מבדילין ביני לבינו. ועל כן רמזה התורה שני יצירות באדם אחד כי תדע כשאדם זוכה לעשות תשובה שלימה לפני בוראו הנה הוא נהפך לאיש אחר ובריה אחרת גמור מכאשר היה כי כאשר היה מוטבע ברעות היה יצר הרע שופטו והוא אשר מלך על כל האברים והגידים שיעשו רצונו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ד, י') הרשעים ברשות לבן ותאוות לבו ממשיכין אותו לכל אשר יחפצו ואין כח בו לשבור תאות הלב אז. וכשעושה תשובה שלימה בזוכרו בכל אשר עשה ומתחרט מאוד ולבו נשבר בקרבו לשברי שברים ומר לו מר מרה כמות ואומר בלבו איך מרדתי במלך גדול ונורא כזה מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וכל דיירי ארעא כלא חשובים נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא ולגדולתו אין חקר ואין מספר ושיעור וערך. הוא טהור ומשרתיו טהורים עושים רצונו, יושב על כסא רם ונשא וכל מלאכי מעלה שרפים ואופנים וחיות הקודש אראלים תרשישים חשמלים ואישים ירעדון ויפחדון וירתתון ויזועון ממוראו ופחדו. ואני נבזה כלב סרוח חוטא מנוול טיפה סרוחה עפר ואפר בשר ודם הבל ותהו יעמוד למרוד במלך גדול קדוש נורא הזה, ואיך לא יגורתי מפני האף והחמה הכי לא יש עונש ונקם ושילם כנאמר (איוב י"ט, כ"ט) גורו לכם מפני חרב כי חימה עוונות חרב, ואיך פגמתי ח"ו בהקומה שלימה של יוצר בראשית ברוך הוא וברוך שמו אשר אילו יעברו עלי כל ארבע מיתות בית דין וכל מיני סגופים קשים ומרים ודאי אינם כדאים לכפר על אחד מני אלף מחטאי וכל העולמות נפגמו על ידי, ונחסר לַחְמָם והשפעתם על ידי זה כאשר ביארנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש ה' ענף ד' ה') כי ה' הוא ההולך בדרכי וכשאני מיטיב מעשי, מברך ומשפיע מזון לכל בריותיו. וכשהרעותי את מעשי קפחתי פרנסת כל העולמות לפי ערכי. וביותר לבבו יחרד ויירא ויפחד וכל גופו ימולא חלחלה ורתת בזוכרו פגם הנעשה בשם הגדול הוי"ה ברוך הוא על ידו אשר כלב נבזה כמוהו יפגם בשם גדול ונורא הזה ומה יענה ליום פקודה ברדתו שחת. ויותר על זה יתן אל לבו ממה שעשה ומרד וחטא עד היום. ועל ידי זה יבער אש בלבבו ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים ויתחיל לבעור כאש להבה ממש לעשות תשובה שלימה לפניו ולדבקה בו בכל עוז ותעצומות ומקבל עליו כל מיני סגופים ויסורים אשר ישער שנפשו תוכל לסבלם ואז שורף כל מיני התאוות והחמדות והרהורים שעלו בלבו עד היום ויכלה מכסוף עוד אליהם וזה נקרא אש אכלה אש ואמרו חז"ל (יומא כ"א:) זה אשו של הקב"ה, כי זה האש חזקה הבוער עתה לחשוק ולחמוד ולחפוץ ולאהוב לדבוק בשמו הגדול הקדוש זה נקרא אשו של הקב"ה והוא המצנן ומכלה אש כח הרע והעבירה שהיה בו מקודם. ובכח רשפי להבת חיות אש שבקרבו לה' כל התאוות רעות וכל הקליפות אשר יסובבנהו עד עתה יכנעו באש וימסו כדונג מפני האש ובלהב יקוד האש הבוער בלבו נעשה (עובדיה א', י"ח) בית יעקב אש ובית עשו לקש, בחינת ד' מאות קליפות הרמוזים בד' מאות איש שהיו עם עשו הרשע ומכולם נעשה ק"ש ותבן וכקש תשאם וכולם נשרפים ונכנעים בטילין ומבוטלין בכח רשפי אש שלהבת יה שבתוכו, ואז תיכף הקב"ה ברוב חסדיו מקבלו באהבה וברצון כמו שכתב קדוש עליון הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו') אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד וכו'. ועוד שם (הלכה ז') אמש היה זה מובדל מאלהי ישראל שנאמר (ישעיה נ"ט, ב') עוונותיכם היו מבדילים וגו'. צועק ואינו נענה שנאמר (שם א', ט"ו) גם כי תרבו תפילה וגו'. ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו שנאמר (שם שם, י"ב) מי ביקש זאת מידכם והיום הוא מודבק בשכינה זועק ונענה מיד ועושה מצוות ומקבלין אותם בנחת ושמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם שנאמר (מלאכי ג', ד') וערבה לה' מנחת יהודה וגו'. וכפליים לתושיה מבואר בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט.) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבן להקב"ה מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא ברוך הוא כמה שנין אברהם לא הוי עאל באינון יומין עד דהוה סיב כמה דאתמר. וכן דוד המלך ע"ה זקן בא בימים אבל מארי דתשובה מיד עאל ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא וכן אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ט.) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד.

ואפשר זה רמזו חז"ל שאמרו (עבודה זרה ג'.) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, כי ידוע לחכמי לב אשר יסוד אבא הוא לעולם טמיר וגנוז ביסוד אימא, כי אי אפשר לקבל עתה סוד ההארה הלזו בלי לבוש, לרב הבהקת האור אשר מחשיך עיני הראות מלהסתכל בה, וזה הוא עתה לפי שאין העולם על שלימת תיקונו ואולם לעתיד לבוא שהעולם יהיה מתוקן על תיקונו בשלימות אז יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כי חמה ירמוז על אור הלז לפי שהוא ג' פעמים ח"י עם הכולל וכל חי הוא ביסוד, גם אל חי עם האותיות מספר חמה ונקרא חמה לפי שאורה הוא בחמימות גדול ונורא בהארה נפלאה לאין קץ ותכלית עד שמוכרחת להיות עתה בנרתיק שיוכל להאיר על ידו ולעתיד לבוא יוציאו הקב"ה מנרתיקו וצדיקים מתרפאים בה כאמור בבחינת מרדכי ונח שהשיגו על ידי אור הלז כל שפע טוב וברכה בתענוג אמת, ורשעים נידונין בה כמפלת המן ובניו ודור המבול כי כל הקליפות יכנעו באש ויומחו כדונג מפני האש ועל זה אמר הכתוב (איוב י"ט, כ"ט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עוונות חרב. כי חרב הוא חרב נוקמת נקם ברית שהוא מדת היסוד ולכן אמר כי חמ"ה עוונות חרב שאור חרב הברית נקרא חמה כאמור, שמבהיק ומופיע בחמימות רב על ראש הרשעים לדונם להכניעם ולבטלם, אבל צדיקים מתרפאין בה כנאמר.

ויאמר יעקב אל פרעה וגו' מעט ורעים היו ימי שני חיי (בראשית מז ט). ידוע מה שפירש השל"ה על פי מה דכתיב (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים, מחמת שהיה מסגל בכל יום מצות ומעשים טובים, על כן בא בכל הימים, ויעקב לפי רוב ענוה שהיה בו, אמר שהיה ימיו מעט מחמת שרעים היו, עד כאן דבריו. והוספתי נופך לפרש סיפא דקרא ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם, ונ"ל כי מפורש בפסוק (משלי י כז) יראת ה' תוסף ימים, ר"ל שעל ידי היראה ניתוסף לאדם ימים, שעל ידי היראה מחיה הימים כאמור. והנה מגור לשון פחד ויראה כמו מגור מסביב (ירמיה כ ג), ויגר מואב (במדבר כב ג), וכן גורו לכם מפני חמת חרב (איוב יט כט). וזה שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם, ר"ל הפחד והיראה שהיה להם בימיהם בכל יום, אבל אני נעדר היראה לכך אני נעדר הימים, והבן.