Chasidut על איוב 21:14

ויש מי שבא לעולם לאחר זמן וקונה את הד"ת שלא היה אפשר לעמוד עליהם בלי כשלון, ע"י הכשלון שהיה קודם לבריאתו. כמו שהיה בעלמין דאתחרבו קודם שנברא העולם, כמ"ש (בבראשית רבה ט וקהלת רבה ובזוה"ק פ' אחרי סא ושאר דוכתי) שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא העוה"ז ואמר דין הנייין לי, ובודאי לא התחרט השי"ת על פעולותיו כי לא בן אדם הוא וינחם, ועדמ"ש במדרש על פסוק וינחם אל לבו (ועיין זוה"ק בראשית כד: בד"ה אלא תולדות). שכן היה רצונו יתברך לברוא אותם, כדי שיהיה על ידיהם יראה להדור שיבוא אחריהם, שלא יתפשטו עצמם כמו העולם שקדם להם והוצרך להיות כך, וכן הוא רצונו של הקב"ה שיסד יסוד הבריאה שיתנהג בהנהגה הזו, שהעולם הראשון יהיה להם תקיפות גדול, וכאשר נתפשטו מאד הוכרחו ליחרב. וע"י הכשלון שלהם קנה העולם שאח"כ היראה שלא להתפשט עוד כ"כ. וכן מעולם לעולם עד עולם התיקון, וזהו הילד השני. וכן העולמות עצמם רצו בזה שיבראו ויתפשטו ויאבדו, כדי להשאיר יראה וקיום להבאים אחריהם, כמ"ש בש"ס (ר"ה יא.) לדעתם נבראו. שרצו שישפיע להם השי"ת טובה לפי שעה ויתפשטו בזה ויחרבו תיכף, כדי שישאר יראה על הדור שיבואו אחריהם שמהם ישאר השארה קיימת, והיינו הילד השני. שבאופן זה מנחיל השי"ת טובה לאדם, באופן שיהיה יגיע כפיו, שנותן לו טובה וחוזר ונוטלה ממנו, ועל ידי הצעקה שצועק על אבדן הטובה נקבע בו יראה, שרואה שיכול לאבד את הטובה. ואח"כ כשהשי"ת מחזיר אותה לו פעם שנית אז היא מתקיימת, וכמו שנתבאר בפרשת בראשית (ענין נה)^מגמקור הדברים במי השלוח ח"ב פרשת כי תשא ד"ה וידבר: כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואח"כ נעלם ממנו ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת כמו שכתיב (תהילים ק״ב:י״א) כי נשאתני ותשליכני, ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם ע"י שסבל מהם. ומבואר בסוד ישרים ליל פסח אות לט: שכן מנהיג השי"ת עם כל פרט נפש, למען שיהיה יתכן להאדם קנין יגיע כפיך ע"י טענה. לזה מראה לו מתחילה אור גדול, אכן מסיבת שלילות הקנין של זה האדם באור כזה שמאיר רק מצדו ית', נתעלם מיד האור מזה האדם. אזי מתחיל האדם להרעיש, מדוע הופעת לי מתחילה כ"כ אור ואח"כ הסתרת ממני, מוטב היה לי אם לא ראיתי מעולם את האור ולא ידעתי לחשוק אותו. אבל עכשיו שטעמתי את האור ושוב נתבטל ממני, על זה כתיב, כי נשאתני ותשליכני, כי ע"י שכבר ראה אדם את האור, יודע האדם להשתוקק יותר לאור ואיננו. וע"י זאת הטענה החזקה של האדם, מחזיר לו השי"ת בפעם שנית את האור, שיהיה אצלו בקנין גמור, שלא יתעלם לעולם עוד ממנו האור וכו'. לקמן פ' ויחי אות סא, תפארת החנוכי על זהר פ' לך (פג.) ד"ה אבל.. וכן הוא בדור אחר דור, שדור השני יורש הטובה ע"י קביעות יראה מדור הראשון, ומורשה זו כיון שיורש את הדור המוקדם, אף שנשאר יראה מהם ע"ד מ"ש (צפניה ג׳:ז׳) אמרתי אף תיראו אותי תקחו מוסר, מ"מ יורש מעט מהכשלון ג"כ, אך הראשונים סבלו מזה הרבה וקנו ד"ת אלו בדמים, והיורש די שסובל מעט וקונה במעות. וכן היה הדור שקודם המבול שקבלו הטובה בלא גבולים, כמ"ש (איוב כ״א:י״ד) ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו, ודרשוהו בש"ס (סנהדרין קיח.) על דור המבול, והיינו כי שם שד"י מורה על גבולים, כמ"ש בש"ס (חגיגה יב) שאמר לעולמו די שהיה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וכו'. וזהו הגבולים שנתן השי"ת, ודור המבול לא רצו בתפלה, כדאיתא לעיל (ענין ד) לכן נחרבו, וע"י נח שאמר הוציאה ממסגר נפשי נשתכלל העולם, וזהו דברים ואיכא בהדייהו מעות, היינו שסבלו מעט מהכשלון שירשו מדור שקודם המבול, אך הוא מעט כמו קנין מעות, ולכן הוא בדין בש"ס (ב"מ מח.) דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' היינו שכל החיים שיש לעולם הוא ע"י כן, דברים ואיכא בהדייהו מעות, ולכן מי שבעיקר רוצה לבטל דברים ואיכא בהדייהו מעות, איכא מי שפרע, ונעקר ונפרד מן העולם לגמרי, אבל לענין יוקרא וזולא היינו שבשורש רוצה בחיים, רק שלפי שעה טעה באיזה פרט, חתם השי"ת עליו שיעזרהו על ידי תשובה^מדלעיל פרשה זו אות א ד"ה וע"ז, אות ב ד"ה והנה בסופו.:

ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' וגו'. פירוש כי אמר אל ה' שהמחלוקת הזה אל ה' הוא אחרי שאינם חפצים בשום עול מלוכה עליהם וכמאמר חז"ל (שמות רבה א', ח') אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'. כי אחר כל הטובות שנעשה להם על ידו בגאולת מצרים מבית עבדים ובים ובמן ובשליו והמה כופרים בכל ונדמה להם לעול, ודאי הם כופרים בה' ובכל טובותיו ואומרים לאל סור ממנו ומה שדי כי נעבדנו (על פי איוב כ"א, י"ד). ועל כן אל תפן אל מנחתם כי אף על פי שמקבלים קרבנות מפושעי ישראל הוא כי אף על פי שחטא ישראל הוא ואפשר יחזור בתשובה, ועל כל פנים הוא אינו כופר בה'. אבל הם שכופרים בה' ובטובותיו הנה הכופר בה' כאילו מודה בעבודה זרה ואין מקבלין קרבנות מעובד עבודה זרה. והראיה לזה שהמה כופרים בה' כי הן לא חמור אחד מהם נשאתי כלומר אפילו חמור אחד מכולם לא נשאתי ובאמת חמור אחד מס' רבוא אנשים לכלום יחשב ובאמת הייתי צריך על כל פנים לחמור אחד בשבילם כפירוש רש"י ז"ל אף על פי כן משלי נטלתי. ולא הרעותי את אחד מהם פירוש אפילו מי שהיה אחד מהם בלי קרובים ומשפחה כמו גר יתום ואלמנה לא הרעותי לו בשררותי. ועל כן זה שאינם חפצים בשררותי לא בשביל עולם הקשה שהכבדתי עליהם או המסים וארנוניות שאני מקבל מאתם. ומכל שכן שזה שקר מה שאומרים שיראים שלא ארדה אותם בפרך בשוטים ועקרבים. ואין זה כי אם רוע לב שרוצים לפרוק מעליהם עול מלכות שמים לאמור מה שדי כי נעבדנו ודעת דרכיו לא חפצנו. ובודאי בזה ראוי למנוע חלקם בקרבן אשר הם מקריבים, כי זבח רשעים תועבה (משלי ט"ו, ח'). ועל כן תיכף,

(ב"ר פ"ל ו') אלה תולדות נ"ח (בראשית ו ט). הה"ד (משלי יא ל) פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים, ולוקח נפשות חכם שזן ומפרנס כל י"ב חודש בתיבה, אחר כל השבח הזה הן צדיק בארץ ישולם בא לצאת ונשתלם אתמהה, דאמר רב הונא משום ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי נח כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר אף כי רשע וחוטא זה דור המבול, עכ"ל. והנה המדרש אומר דרשוני וחיו. ונ"ל דבא גם כן לפרש התחיל בתולדותיו וסיים בשבחו, והוא על פי מ"ש לקמן במדרש (ב"ר פל"ג ה') דרש רבי עקיבא מעשה דור המבול כו' ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב בכו, וקרא עליהם מקרא זה (איוב כד כ) ישכחהו רחם וכו', שגרמו שאין מרחם עליהם שאין שום אדם מתפעל בזכור צרתם ואיבודם, הגם שמטבע האדם להתפעל בזכרון צרות ויסורי בני אדם הגם שאינם טובים, כענין שאמר הנביא (ישעיה טז יא, ירמיה מח לו) לבי למואב ככנור יהמה. והנה תמה הנזר הקודש מאי קמ"ל בזה, ומה נפקא מינה לדור המבול אם יבכו עליהם אם לא, עיין שם. ובמדרש הנ"ל שהתחלנו תמה גם כן למה לי הקל וחומר אף כי רשע וחוטא, כיון דהדבר מבואר בתורה. ונ"ל דהנה הש"י השמיענו כל זה בשעה שיצא נח מן מן התבה, פגעה בו גם כן מדת הדין והכישו ארי, ונלמד מזה קל וחומר על הרשעים להורות לבני אדם מאין נתהווה הדבר שפגעה בהם מדת הדין כל כך מבלי שיור חנינה וחמלה ואפילו על הטף, והנה משה רבינו ביקש הודיעני נא את "דרכך (שמות לג יג), והראה לו הש"י י"ג מדת של רחמים הגם שהעולם אינם כדאי, הנה כאשר מופיעים י"ג מדת של רחמים וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), אף על פי שאינו כדאי (ברכות ז' ע"א), מה שאין כן כשגורמים להסתלקות לגמרי ח"ו הי"ג מדת של רחמים. והנה מדה הראשונה הוא מדת אל (שמות לג ו), והנה דור המבול עם גודל רשעתם היו מבינים בנסתרות (עיין זוהר ח"א נ"ו ע"א), ונאמר עליהם (איוב כא יד) ויאמרו לאל סור ממנו, שלא היה כלל הנהגת הרחמים, ודחו אותו בידים, ודעת דרכך לא חפצנו היינו לא כמשה רבינו שביקש הודיעני נא את דרכך, על כן נסתלק הרחמים לגמרי לגודל רשעתם, (על כן אין מרחם עליהם אפילו להתפעל רחמנות בלב). והנה רצה הש"י להודיע זה לבאי עולם מאין נתהווה הדבר שהיה בלא רחמים וחנינה, על כן נענש גם כן נח בצאתו, ומזה יצא לנו ונולד לנו על ידי נח קל וחומר על הרשעים, וכבר ידעת מדת קל וחומר הוא נגד מדת אל, להורות לנו שהרשעים הללו דחו בחינת הי"ג מדות של רחמים בידים, ואמרו לאל סור ממנו ודעת דרכך לא חפצנו. ולפי זה המדרש הנ"ל מתרץ פשט הכתוב אלה תולדת נח, וקאי אדלעיל (בראשית ו ז) ויאמר ד' אמחה את האדם כו' מאדם ועד בהמה מבלי שיור, שדחו י"ג מדות של רחמים כאשר ית' ונח מצא חן בעיני ד' (בראשית ו ח), היינו כענין שנאמר במשה הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן, הנה הודעת י"ג מדות הוא מציאת הח"ן, מה שאין כן אלו הרשעים דחו בידים. וז"ש אלה תולדת נח, אלה הדברים נתיילדו מנח שנלמד ממנו קל וחומר, דהנה נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ואף על פי כן את האלקים התהלך נח פגעה בו מדת הדין הנקרא אלקים, ונולד לנו קל וחומר אל הרשעים, וצריכות הקל וחומר זה להורות לנו שעל כן נעשה בהם הפלגת הדין, על שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, ודי בזה הערה למשכיל על דבר: