Chasidut על איוב 27:17

ענין דור הפלגה שבנו מגדל (בראשית יא ד), הוא סוד (לה) מגדל עז שם הויה (משלי יח י), שכתב בציוני (לו) שרצו לבנות שעור גדול בחשבון שיעור "קומה, שהוא סוד רל"ו אלפים (לז), בסוד גדול אדונינו (לח) "ורב כח (תהלים קמז ה), שכן החשבון של שם הויה בזה הענין יו"ד ה"י ו"ו ה"י (מ), כשתכה מילוי של השם שהוא הנסתר על הנגלה (מא), תמצא רל"ו. י' פעמים י' הרי ק', י' פעמים ה' הרי נ', ו' פעמים ו' הרי ל"ו, י' פעמים ה' הרי נ',, סך הכל רלו. (מב) ידוע (מג) כי חטא אדם הראשון היה בסוד אלף, "ונרגן "מפריד "אלף (משלי טז כח), שמתחילה היה צורת אל"ף, בסוד "וייצר (מד) ד' אלקים את האדם (בראשית ב ז), שהיתה צורת יו"ו (ט"ס יו"ד נ"ל) (כך מצאתי כתוב), שהוא חוטמא ותרין עיינין, ואחר כך בחטא אדם הראשון נתהפכה צורת האלף וירדה למטה, (נ"ל המעתיק אשר בכאן צ"ל יוד), והנה החשבון צורת אלף הראשונה, שהוא בסוד ר"ת (תהלים קמו ט) "יתום "ואלמנה "יעודד, "יכין "צדיק "ילבש (איוב כז יז), (עיין באות נ"ט מ"ש שם), יו"י פעמים יו"ו עולה רל"ו, ולפי שדור הפלגה "נערו (מו) חטא של אדם הראשון, לכן קרא הפסוק בני האד"ם (בראשית יא ה) דאדם קדמאה, שפגם בצורת אלף שחשבונה רל"ו שהוא שיעור קומה, לכן נתמעטה גם כן קומתו (מז) של אדם הראשון (ב"ר פי"ב ו'), וטעם שנתמעטה קומה של אדם הראשון על ק' אמה (מח), לפי שאדם גרם לצורת א' שהיתה מתחילה כ"ו חשבון שם בן ד', אחר כך נעשה צורת א' יו"ד, י' למעלה וד (מט) למטה, וכשתכה הנעלם וד על י', הרי ק' (נ), לכן העמידו הקב"ה על ק' אמה:

ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלקי"ם (שמות יח יב). נשאלתי למה אמר הכתוב שלקח הזבחים לאלקים, הלא זובח לאלקים יחרם (עיין בזו"ח פ') בלתי לי"י לבדו (שמות כב יט). וניחא לי על פי דברי הסבא משפטים (ח"ב דף ק"ח ע"א) וז"ל, הטיבה ברצונך את ציון (תהלים נא כ) בקדמיתא, ולבתר תבנה חומת ירושלים, הכא אית רזא כל עובדין דעביד קוב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגו והכא לאו הכי, ת"ח כל אינון עובדין דעביד קוב"ה ואקדים ההוא דלבר מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר, דהא כל קליפה מסט"א הוה ומוחא מן מוחא ותדיר סט"א אקדים ורבי ואגדיל ונטר איבא, כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש (איוב כז יז), וזרקין ליה לההוא קליפה ומברכין לצדיקא דעלמא, אבל הכא בבניינא דבי מקדשא דסטרא בישא יתעבר מעלמא לא אצטריך, דהא מוחא וקליפא דיליה הוה אקדים מוחא, דכתיב הטיבה ברצונך את ציון, ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומת ירושלים וכו', בההוא זמנא (תהלים נא כא) אז תחפוץ זבחי צדק, בגין דהא כדין יתחבר כולא בחבורא חדא, ויהא שמא שלים בכל תקוני' וכדין קרבנא להוי שלים "להויה "אלקים, דהשתא "אלקים לא אתחבר לקרבנא, דאלמלא אתחבר ביה כמה "אלקים יסלקון אודנין לאתחבר תמן, אבל בההוא זימנא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה "ה' לבדך (תהלים פו י), ואין ה' אחרא, ובההיא זימנא כתיב (דברים לב לט) ראו עתה כי אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', מאי "עתה, אלא דלא הוה קודם לכן וכו', עכ"ל. ובזהר יתרו (ח"ב דף ס"ז ע"ב) וז"ל: אית מלך לעילא וכו', אית כהן רזא דאור קדמאה וכו', אית מלך לתתא כו', ודאי בסטרא דקדושה אית מלך וכהן כו', בסט"א דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך, והא אוקימנא דאיקרי מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן וכו', רזא דמלה בשעתא דהאי "מלך "וכהן אתכפיין ואתברי ואודן ליה, כדין קוב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא וכו', בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר אלקי העברים וכו' (שמות ה ג), פתח ואמר לא ידעתי את י"י וכו' (שמות ה ב), כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודא לקוב"ה, לבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן דמשמש תחותוי עד דאתא ואודי לקוב"ה, וכיון דההוא "מלך "וכהן אודו לקוב"ה ואתברי קמיה, כדין אסתליק קוב"ה ביקריה על כולא עילא ותתא, וע"ד דאסתלק קוב"ה ביקריה כד אודן אילין קמיה, לא אתייהב אורייתא עד דבתר דאתא יתרו ואודי לאמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים וכו' (שמות יח יא), בשעתא דאתא משה לפרעה כו', פתח איהו ואמר לא ידעתי את י"י, כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקוב"ה ואמר י"י הצדיק (שמות ט כז), איהו דהוה מלכא קרופינס דכל עלמא, כיון דאיהו אודא כל שאר מלכין אודין וכו', אתא יתרו כומרא עילאה ורברבא רב ממנא (דכל ממנא) דכל טעוון אחרנין ואודי ליה לקוב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהיב אורייתא בשלימו דשולטנא על כולא, עכ"ל. ומעתה בין ותתבונן קודם נתינת התורה נעשה מעין דוגמא דלעתיד במהרה בימינו שהודו כל הקליפות וסט"א, ואלו לא נתקלקל הדבר במעשה העגל, כבר נתמלא כבוד י"י את כל הארץ בלי שום שליטת ס"א. על כן אחר שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, לקח עולה וזבחים לאלקים, כי אין חשש דכמה אלקים יסלקון אודנין וכו', כי אין עוד מלבדו כמו שיהיה לעתיד כאשר יחפוץ זבחי צדק שמא שלים, כמבואר בסבא הנ"ל. ולהיות הדבר דבר חידוש ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים דייקא, הבן מאוד:

ועל פי זה נראה ליישב קושיית הגמרא (מגילה ז' ע"א) דלמא פריסתקאי שדור, רק דהגמרא מסיק לפי הנגלה (מגילה ז' ע"א) (מה שנאמר כמה פעמים (אסתר ט י) ובביזה לא שלחו את ידם. להבין מה היה הכונה בזה שלא שללו. וגם מה הפלא שמספר. ועוד קשה למה כתבו בדרך לשון נסתר שיש בו אריכת יותר, מה היה חסר אלו נאמר ושללם לא בזו. והנ"ל דיש בו ענין נסתר לבד הפשוט, דהנה יש להבין הלא איתא בגמרא (גיטין נ"ז:) מבני בניו של המן למדו תורה ברבים, ואם כן מזה מוכרח שלא כלו זרע המן, ועל זה יש לתמוה שהמסברא זה היה ראוי לראשונה לכלות זרע הצורר. אבל הענין יובן על פי שדרשו רז"ל (שמו"ר א' סימן כ"ט) בפסוק (שמות ב יב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ראה כי אין עתיד לצאת ממנו שיתגייר. ולכך באלו שהיה בהן ניצוצות הקדושה לא נגעו בהן, או שנשפע רוח הקודש על כל ישראל כדרך שנשפע בעת נתינת התורה, דהא אז היה עיקר הקבלה (עיין שבת פ"ח ע"א), והבן. או שמאת ה' מן השמים היה שלא יגעו באלו, ואנשי כנסת הגדולה כתבו המגילה, ידעו זה ברוח הקודש, והבן. והנה איתא בספרים על פסוק שבתי וראיתי את דמעת העשוקים, בתוך הטומאה. ועל פי זה מדוקדק מאד הלשון ובביזה, במקום שיש ביזה לא שלחו את ידם, והבן. והפשיטות תולה בזה, דלכך לא שללו, משום יכין רשע וצדיק ילבש (איוב כז יז), כמו שהדין במסור (ב"ק קי"ט ע"א). ועל פי זה יובן דברי רז"ל (מגילה ז') ובביזה לא שלחו את ידם, מנא ידעו, אלא שמע מינה דאסתר ברוח הקודש נאמרה, והבן. ואף דאמר (מגילה ז' ע"א) לכולהו אית להו פירכא, היינו להפשטיות שהוא הלבוש, מה שאין כן להפנימות, ולכך לא אמר אית להו תיובתא, והבן.) שיהיה גם כן ראיה, ועל פי הנסתר יש ראיה מכאן, ועל דרך שכתב הרמ"ע בשתיק רב והבן. ונקדים עוד מה שכתב השל"ה (הובא להלן בפרשת עקב על הכתוב (דברים י יב) ועתה ישראל באופן שתיתאה), בפסוק (תהלים קטז טז) ואני עבדך בן אמתך, ומשה הוא היה במדרגה עבד החשוב יותר מבן, והיינו עבדו. ואם כן לפי זה ראוי אצלו לומר כי היכא דחידש בזה, חידש עוד הרבה. אך דיש הכרח שלא להוסיף, על פי המבואר במדרש (איכ"ר פ"ד י"ד) דאלמלא משה היה בא לארץ ישראל, לא גלו. ועיין בפרשת דרכים (דרך הקדש דרוש ח') מ"ש בתועלת הגלות, כדי שיבואו דור המדבר לארץ ישראל, דנפל ובנאו מותר ליכנס בו. ולי נראה על פי המבואר בגמרא (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא שיתוסף עליהם גרים, שנאמר (הושע ב כה) וזרעתיה לי בארץ. והיינו ללקט ניצוצות הקדושות הנשמות דאזלין ערטילאין, ולכך פזרן לד' קצות, והבן. וידוע מפסוק (קהלת ד א) שבתי וראיתי דמעת העשוקים כו', דבמעון הקליפות יכול הרואה לראות האיך הם עשוקים. והנה בית פעור היה מעון הקליפות, ועל פי זה יובן הפסוק (דברים ג כט) ונשב בגיא מול בית פעור, על פי מה ששמעתי (פירוש) אמרם ז"ל באדם הראשון, כל מקום שנגזר עלי' לישוב כו' (ברכות ל"א ע"א). והנה ראש הפסגה מבואר באבן עזרא שהוא מול בית פעור, ועל פי זה יתבאר החילות כו' את עבדיך כו' דייקא, היינו עבד החשוב יותר מבן, אם כן ראוי להיות סוג החינות, אם כן אעברה נא, והשיב לו ית' רב לך, אין לך בו אלא חידושו, כי בדבר הזה דייקא שיש הכרח, ומה זה, אמר לו עלה ראש הפסגה ושם תראה ושם עיניך וגומר, שתראה דמעת העשוקים מה שמפוזר בד' קצוות, וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה, שתראה בעצמך שאין ראוי לך לעבור את הירדן הזה, והבן. והנה בענין הנחמה דלעתיד, נאמר דהרבה יעודים יותר ויותר יהיה ממה שאמרו הנביאים, דכיון דיחדש כל כך, יחדש עוד הרבה, ושמא תאמר שמא יהיה הכרח שלא יהיה, לזה אמר כי מלאה צבאה, ר"ל כי צבאה יהיה נשלם שילקוטו חיל בלע ויקיאנו, ושמא תאמר דאולי נהיה בכלל עבדים, ואז אין לך בו אלא חידושו, גם זה אינו, דהא מסקינן בגמרא (ב"ב י' ע"א) דבזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים עבדים, ובשעה שעושין רצונו של מקום נקראים בנים, ואם כן כיון שיושלם העון ולא יחטאו עוד, בודאי יהיו נקראים בנים. וזה שאמר הכתוב נחמו בזה במה שנחמו עמי יאמר אלקיכם, ר"ל יאמר לעתיד הרבה יותר מיעודי הנביאים, דכיון דחדות בי' וכו', ושמא תאמר שמא יהיה איזה הכרח, או שמא הם בכלל עבדים, לזה אמר דברו על לב ירושלים שאל תחוש ואל (תדעג) [תדאג], כי מלאה צבאה ואין הכרח, כי נרצה עונה וקרואים בנים, כי רוח הטומאה יעבור מן הארץ במהרה בימינו אמן.