Chasidut על איוב 31:24

והענין, דכתבו הקדמונים כי הגאוה סבת כל העברות, וכמו שכתב החסיד מוהר"י יעבץ במשנה פרק ג' דאבות (משנה א) וזה לשונו: וסבת הגאוה היא ג', א' תכונות הגוף יופי וגבורה, ב' עושר, ג' חכמה. וכל אחד מאלו הסבות מביא את בעליהן לעבירה גדולה, היופי והגבורה לעון אשת איש, שנאמר (משלי ו, כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד, יופי וגבורה. העושר מחסרת הבטחון, דכתיב (איוב לא, כד) אם שמתי זהב כסלי. החכמה לדבר על ה' תועה [עיין בפ' תרומה ביאור פסוק (משלי יז, טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין]. וזה ענין נזיר דשמעון הצדיק במסכת נדרים (ט:), יעו"ש. ומאחר שהגאוה הוא תכונה רעה שורש לכל העבירות, לכך החמירו חז"ל בש"ס דסוטה אמר רבי יוחנן כל המתגאה כאלו כופר בעיקר, שנאמר (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך וכו', וכן כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות דיעות (הלכה ג), כל הדברים בדרך ממוצע הוא טוב, חוץ מגובה הלב שצריך שיתרחק עד קצה אחרון, לפיכך אמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח, ועוד אמרו (סוטה ה.) בשמתא מאן דאית בי' גסות הרוח אפילו מקצתה וכו', יעו"ש.