Chasidut על איוב 31:38
מי השלוח
עשר תעשר. איתא במדרש (תנחומא ראה ט"ו) אם עלי אדמתי תזעק (איוב ל"א,ל"ח) אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. דהנה ענין מעשר ראשון ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שתיכף שהשי"ת משפיע טובה לאדם בל תתיישן אצלו ותיכף יחזיר זה הכח להשי"ת, כדאיתא בש"ס (ב"מ ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו, יותר מתשעה קבין של חבירו, שבזה שמוסר הקב שלו להשי"ת, נתבררו התשעה קבים. וזה שלא הוציא מעשרותיו כראוי, היינו שלא הכיר הכרה הזאת, וממילא אדמה תזעק, כי עיקר כוונת הבריאה היתה שיכירו שכל סדר השתלשלות הוא מהשי"ת.
(תפארת יוסף תבא ד"ה כי תכלה)
(תפארת יוסף תבא ד"ה כי תכלה)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר וגו'.
הענין בזה, דהנה העיקר הוא כשהשי"ת משפיע טובה לאדם שבל תתישן אצלו, ולא יאמר כחי ועוצם ידי, רק ימסור הכל להשי"ת, ויראה ויכיר שלד' הארץ ומלואה, אף שרואה שהארץ מצמחת לו כל הטובות, מ"מ יכיר שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית', כדכתיב (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. היינו שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית'. וזה דאיתא במדרש (תנחומא ראה טו) אם עלי אדמתי תזעק וגו' (איוב ל״א:ל״ח) אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף זה מעשר שני, שנאמר וצרת הכסף בידך, ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני וכו'. דהנה ענין מעשר ראשון, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שתיכף שהשי"ת משפיע טובה לאדם בל תתישן אצלו ותיכף יחזור זה הכח להשי"ת, כדאיתא בש"ס (בבא מציעא ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו, שבזה שמוסר הקב שלו להשי"ת נתבררו התשעה קבים, וזה שלא הוציא מעשרותיו כראוי, היינו שלא הכיר הכרה הזאת, וממילא אדמה תזעק, כי עיקר כוונת הבריאה היה שיכירו שכל סדר השתלשלות הוא מהשי"ת. יחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי כלאים, דהנה באמת הציב השי"ת שכל דבר יהיה למינו, וממילא יוכל האדם לבוא לשורשו להכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה, אבל זה שזרע כלאים נתעקם השרשים ולא יכול עוד לבוא לחזור לשורשו, וממילא תלמיה יבכיון. אם כחה אכלתי בלא כסף זה מעשר שני שנאמר וצרת הכסף בידך, שמצות מעשר שני היה להעלותו לירושלים ושם היה אבן שתיה, ואיתא בש"ס (יומא נד:) שלזה היתה נקראת שתיה שממנה הושתת העולם היינו שם ראה האדם מפורש שכל כוונת בריאת עולם היה רק בשביל ישראל, וזה שממנה הושת העולם, היינו מעבודת ישראל. ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני. והענין בזה דהנה מי נקרא בעליה של הטובה, מי שמכיר שהטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד:) רבי לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה היינו קודם שמוסר הטובה להשי"ת וזה נקרא קודם ברכה, אז הטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, ואז הוא כמאמר הכתוב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות, ולאחר ברכה היינו שמכיר שהטובה אינה שלו ומוסר הטובה להשי"ת, שזה נקרא אחר הברכה, אז אומר השי"ת והארץ נתן לבני אדם, היינו שיש להאדם חלק בהטובה ונקרא על שם האדם. וזה ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני, כי ביותר מכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה העני, וממילא נקרא בעלים של הטובה:
הענין בזה, דהנה העיקר הוא כשהשי"ת משפיע טובה לאדם שבל תתישן אצלו, ולא יאמר כחי ועוצם ידי, רק ימסור הכל להשי"ת, ויראה ויכיר שלד' הארץ ומלואה, אף שרואה שהארץ מצמחת לו כל הטובות, מ"מ יכיר שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית', כדכתיב (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. היינו שכל סדר השתלשלות הוא ממנו ית'. וזה דאיתא במדרש (תנחומא ראה טו) אם עלי אדמתי תזעק וגו' (איוב ל״א:ל״ח) אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף זה מעשר שני, שנאמר וצרת הכסף בידך, ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני וכו'. דהנה ענין מעשר ראשון, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שתיכף שהשי"ת משפיע טובה לאדם בל תתישן אצלו ותיכף יחזור זה הכח להשי"ת, כדאיתא בש"ס (בבא מציעא ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו, שבזה שמוסר הקב שלו להשי"ת נתבררו התשעה קבים, וזה שלא הוציא מעשרותיו כראוי, היינו שלא הכיר הכרה הזאת, וממילא אדמה תזעק, כי עיקר כוונת הבריאה היה שיכירו שכל סדר השתלשלות הוא מהשי"ת. יחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי כלאים, דהנה באמת הציב השי"ת שכל דבר יהיה למינו, וממילא יוכל האדם לבוא לשורשו להכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה, אבל זה שזרע כלאים נתעקם השרשים ולא יכול עוד לבוא לחזור לשורשו, וממילא תלמיה יבכיון. אם כחה אכלתי בלא כסף זה מעשר שני שנאמר וצרת הכסף בידך, שמצות מעשר שני היה להעלותו לירושלים ושם היה אבן שתיה, ואיתא בש"ס (יומא נד:) שלזה היתה נקראת שתיה שממנה הושתת העולם היינו שם ראה האדם מפורש שכל כוונת בריאת עולם היה רק בשביל ישראל, וזה שממנה הושת העולם, היינו מעבודת ישראל. ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני. והענין בזה דהנה מי נקרא בעליה של הטובה, מי שמכיר שהטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד:) רבי לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה היינו קודם שמוסר הטובה להשי"ת וזה נקרא קודם ברכה, אז הטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, ואז הוא כמאמר הכתוב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות, ולאחר ברכה היינו שמכיר שהטובה אינה שלו ומוסר הטובה להשי"ת, שזה נקרא אחר הברכה, אז אומר השי"ת והארץ נתן לבני אדם, היינו שיש להאדם חלק בהטובה ונקרא על שם האדם. וזה ונפש בעליה הופחתי זה מעשר עני, כי ביותר מכיר זאת ההכרה שלד' הארץ ומלואה העני, וממילא נקרא בעלים של הטובה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy