Chasidut על איוב 35:6

בפסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו'. ושמעתי בשם מורי כשהזכרים קודם בשם הוי"ה, אז הוא חסד גובר [ואם לאו] גובר השכחה הנקרא פרעה, [כי האדם עולם קטן ויש בו פרעה ומצרים, והורה הכתוב סדר התשובה, שיהיה בהדרגה להסב דרך ולא בפ"א, שאם כן יתבטל מכל וכל, וזהו שאמר], עכשיו, ויהי בשלח פרעה את העם, שהם אברי האדם שהיו עד עכשיו מוכנעין תחת יד פרעה, ועתה שלח את העם שהם אבריו לחירות, ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי יש בחינה הנקרא דרך, כי שם ס"ג ושם אהי"ה קס"א גימטריא דרך, אשר משם ניזונין אפילו הרשעים, כי עד שם אינו מגיע פגם וחטא בני אדם התחתונים, ועל זה נאמר (איוב ל"ה ו') אם תרשע מה תפעל לו, תשובה מהני, כי שם לא הגיע פגם החטא, אם חטא בזנות לא מתעורר שם רק בחינת אהבה, רק למטה עשה רשימות רעות על ידי חטאו, ובעושה תשובה עשה רשימות טובים וניתקן הכל, כי העלה המדרגות עד הבינה שהוא אהי"ה וכו', ואמר שיש בעמקות הזה דברים נפלאים והמשכיל יבין, וזהו שאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי מן הדרך הזה ארץ פלשתים שהם הקליפות גם כן ניזונין, ולא נחם דרך ההוא, כי קרוב הוא, ר"ל השכחה הנקרא פרעה קרוב הוא, ופן יראה בחינה זו הנקרא דרך על דרך הנ"ל, ויש מקום בזה וכו' ותיכף בהעלות על דעתו זה, אז קרוב לחזור אל פרעה שהוא השכחה, לכך ויסב וגו' ודפח"ח:
(תוי"י בשלח דנ"ג ע"ב והמוסגר הוא מכתר שם טוב ד"י ע"ג. שהעתיק מס' תוי"י דיבור הקודם לזה ע"ש).

ואמנם טעם מה שעשה הקב"ה קצת נסים על ידי משה הכי קצרה ידו להושיע בעצמו ח"ו, ואך הוא מה שאמרנו למעלה, כי אם בני ישראל אינם זוכים לגילוי כבודו יתברך בהארה נפלאה גלויה ועצומה מאתו יתברך, צריך להעשות הדבר קצת בחלישות כאילו ח"ו קצרה ידו ונוטל עזר מזולתו, בזה מחליק אומות העולם בדברים כדי לטורדן מן העולם, שיאמרו כי מעשה איש הוא ולא ידו עשתה את כל אלה, וזה שאמרו חז"ל (ילקוט רמז תתקמ"ה) בשעה שישראל עושים רצונו הם מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה וכו' וכן הוא (בזוה"ק בא ל"ב:) וזה לשונו:: כד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא וכו' וכד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקודשא בריך הוא וכו', ולכאורה זאת צריך הבנה, כי מה יערוך איש עם אל, אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו כמו שכתוב (באיוב ל"ה, ו'-ז') ואכן כי אם ישראל טובים וצדיקים אז הם זוכים שיעשה ה' נסים ונפלאות בכחו הגדול בעצמו והכל רואין כי ה' הוא העושה כל אלה, ובזה מוסיפין כח בפמליא של מעלה שיעשה ה' דבר בכחו הגדול לעין כל, והכל רואין כי גדול אדונינו ורב כח וכבוד ה' נתעלה בזה, וח"ו להיפוך כשאינם זוכין והקב"ה עושה הנס על ידי אדם אז הם מתישין כח פמליא של מעלה שנראה כאילו ח"ו אין כח בהקב"ה לעשותו לבדו, והאפיקורסים אומרים שחכמת אדם הוא זה, ועל כן זה הנס יכונה לפעמים על שם אלהים שגימטריא הטבע לפי שנעשה כעין חלישת כח ויכולין הרשעים לומר בחכמת ומקרה הטבע הוא. ועבור זה אמר הכתוב תחילה וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' כי האמין אפילו בנסים שנעשו על ידי משה המכונים לפעמים בשם אלהים כאמור, גם אל זה הטה אוזן ושמע והאמין, וממילא האמין כי הוציא ה' שם הוי"ה את ישראל ממצרים, שנסים הנעשים על ידי ה' בעצמו המכונים על שם הוי"ה ודאי הוא עשאם ולא הכחישם ולא תלאם במקרה העולם כנאמר, ובזה נתישבו כל הדקדוקים.

והנה כל עשרה דורות שמאדם עד דור המבול ג"כ קבלו כחם מעלמין דאתחרבו, והיו בתקיפות גדול שלא אחזו בצמצום, לפי שהיו קרובים מאד לבריאת עולם ולכן נחרבו ג"כ, אלא שמהם נשאר השארה קיימת בעולם נח ובניו, שהם ראו עולם בישובו וחורבנו ואח"כ בישובו, שעי"ז נתנטע בהנשארים אחריהם יראה ביותר, אחר שראו הכליון העצום שהיה בהמבול, והתבוננו כמה יכול להפסיד ממה שאין אוחז בצמצום. כי מצד מה שהשי"ת ברא את העולם לא יתעורר יראה בלב האדם, כי בדבר ה' שמים נעשו, והיו דברים לחוד בלי מתן מעות מצד הבריאה. ואצל השי"ת לא שייך לומר שמפסיד לו, כמאמר (איוב ל״ה:ו׳-ז׳) אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו. וגם מעלמין דאתחרבו לא נתנטע עוד יראה קבועה בלבם, כיון שלא היו עדיין בריאה שלמה ולא נשאר מהם נפש מפורש בעולם רק צעקה, וצעקתם היא השארתם. אבל בחורבן המבול שהיו נח ובניו שנשארו וראו את החורבן הנורא שהיה בכליון עצום. מזה נשאר בלבבם יראה קבועה לבל יפסיד כל צעקת הנדחים והאבודים, כי מצד שכבר קדמו לו כל כך סבלנות וצעקה מהבריאה עצמה, יש מקום שיוכל להפסיד להבריאה. כי מצד הבריאה נראה שהפסידה הכל במה שנחרבה. ומזה נתנטע ונקבע יראה בלבות הנשארים לקיים דיבורם, היינו שיביטו לתכלית שנבראו עליו כדי לקיים כח הווייתו, כיון שראו מה שכבר נכשלו ונתקלקל: