Chasidut על איוב 36:32

וְעַל-כֵּן כָּל שִׂיחַ הַשָּדֶה וְכָל עֵשֶׂב הַשָּדֶה לֹא צָמַח וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כִּי הַתְּפִלָּה הִוא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף וְעַל-יְדֵי-זֶה הֶעֱלָה כָּל הַזְּרָעִים וְהֶחֱזִירָן לְשָׁרְשׁוֹ לָאֵין סוֹף וְעַל-יְדֵי-זֶה חָזַר וְהִמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵם מֵי הַגְּשָׁמִים וְעַל-יְדֵי-זֶה צָמְחוּ כָּל הַצְּמָחִים וְכָל הָעֲשָׂבִים וְכֵן עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְדְּלוּ שׁוּם צְמָחִים כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאָדָם וְעִקָּר הִוא הַתְּפִלָּה, כִּי אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא עַל-יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לו), וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לָאֵין סוֹף, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה לִפְעֹל עַל יָדָהּ לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים הוּא רַק כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וְעַל-כֵּן הָיוּ תָּמִיד נַעֲנִין בִּתְפִלָּתָם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם מִיָּד, כַּמּוּבָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִיּוֹת הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מִזֶּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא גְּדֵלִים הַצְּמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם עַל-יְדֵי בְּחִינוֹת בִּטּוּל לָאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב. שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל:

מְגַלֶּה סוֹד, זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל כְּתַב יָדֵנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין אוֹר הַשֵּׂכֶל מִידֵי הַסְּמִיכָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (איוב ל״ו:ל״ב): עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר. כִּי הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת לְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׂכֶל מִידֵי הַסְּמִיכָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלֵךְ רָכִיל, עַל יְדֵי זֶה מְגַלֶּה סוֹד, שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְנִסְתַּלֵּק אוֹר הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה – בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ כַּנַּ"ל:

והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי (שמות לג כב) והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות לג כז). בהקדים מ"ש המגיד מקאזניץ זצוק"ל על אמרם (סנהדרין ק"ג ע"א) חתר חתירה מתחת כסא כבודו וכו'. כי לפי כבודו ית' אינו ראוי שיועיל תשובה, אך השי"ת כביכול מוחל על כבודו וחותר תחת כבודו לקבל בתשובה, עד כאן דבריו הק'. והנה הפשוט גם כן אמת, כי הבעל תשובה בהתחלתו קודם שנרצה תשובתו והזדונות נעשו זכיות, הוא מסוכן מאד שלא יפגעו בו המקטריגים והמזיקים ובפרט אלו שנבראו מפשעיו, והקב"ה סוכך עליו באברו ומכסהו בחתירה שתחת כסא כבודו פרשם עליו עננו, היינו מסך המבדיל, כמו ששמעתי לפרש ובהאריך הענן על המשכן וגו' (במדבר ט יט), דקודם שנרצה, עדיין אינו נדבק בו ית"ש דעונותיכם מבדילים וגו' (ישעיה נט ב), אבל אחר שנרצה, שוב אין צריך מסך המבדיל ונדבק בו ית"ש ויכול להשיג באור עליון הן המשתלשל ממנו, והן תארי עצמותו כביכול מה שאינו מושג לשום בריה, דבמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' (ברכות ל"ד ע"ב) והיינו שמדבר לבעל תשובה והיה בעבור כבודי, ר"ל כשאעביר על כבודי ולא אחוש לכבודי ואקבל אותך. ונקדים עוד מ"ש הרמב"ם דצור הוא שם משותף, דכל מקור יקרא צור, דהצור הוא מקור המחצב, והנחצב יקרא סלע או אבן. וידוע דכסא כבוד הוא עולם הבריאה מקור הבריאה, והיינו ושמתיך בנקרת הצור, באותה חתירה שהיא בכסא הכבוד מקור הבריאה, וידוע דענן נקרא כף, שנאמר (איוב לו לב) על כפים כסה אור. והיינו ושכותי כפי עליך עד עברי, דקודם שמעביר לגמרי על כבודו ומוחל מחילה גמורה, צריך להיות פרשם עליו עננו, ואחר עברי והסירותי את כפי היינו מסך המבדיל, כי נדבק בו ית"ש וראית את אחורי ופני לא יראו, ר"ל שתראה הן המשתלשל ממנו והן בתארי עצמותו מה שלא יראה לשום נברא, דבמקום שבעלי תשובה עומדין וכו', והבן.