Chasidut על איוב 36:31

נִמְצָא שֶׁעִקַּר הִתְחַזְּקוּת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. הוּא רַק עַל הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה יֵשׁ מֵאַיִן. וְהַתְחָלַת הַבְּרִיאָה הָיְתָה מִמַּיִם שֶׁהָיוּ רִאשׁוֹנִים לְכָל הַבְּרִיאָה, כִּי הַמַּיִם בָּרָא אוֹתָם ה' יִתְבָּרַךְ בַּתְּחִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בַּמַּיִם שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים לַבְּרִיאָה. שֶׁהֵם הָעִקָּר שֶׁנִּבְרְאוּ יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט, כִּי מַה שֶּׁנִּבְרָא אַחַר כָּךְ נִבְרָא מִמַּיִם שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ שֶׁאֵלּוּ הַחִדּוּשִׁים שֶׁל בְּרִיאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ אָנוּ רוֹאִין תָּמִיד בְּכָל עֵת. וְעַל-כֵּן מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בַּמַּיִם, עַל-כֵּן מַיִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁנֵי כֹּחוֹת חֶסֶד וְדִין יָמִין וּשְׂמֹאל, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר מַיִם אִנּוּן לִימִינָא וְכוּ' (זֹהַר וָאֵרָא דַּף כד) כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר (אִיּוֹב לו) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מָשָׁל לְנַחְתּוֹם וְכוּ' וְעַל-כֵּן הַמַּיִם מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה כִּי אִם עַל-יְדֵי טְבִילָה. אוֹ נְטִילָה וּרְחִיצָה בְּמַיִם, כְּגוֹן כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב לְשׁוּם עֲבוֹדָה כִּי אִם עַל-יְדֵי טְבִילָה וְקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּמַיִם. וְכֵן כְּלַל יִשְׂרָאֵל לֹא נִכְנְסוּ לַבְּרִית כִּי אִם עַל-יְדֵי טְבִילָה בְּמַיִם וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ מָצִינוּ שֶׁהַמַּיִם עֲלוּלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אֵין הָאֹכֶל מֻכְשָׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבוֹא עָלָיו מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְכוּ'. כִּי עִקַּר כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַטָּהֳרוֹת הֵם נִמְשָׁכִין כְּפִי אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, הִיא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּלְהֵפֶךְ עִקַּר הַטֻּמְאָה וְהַזֻּהֲמָא וְתֹקֶף הַדִּין הוּא עַל-יְדֵי כְּפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בַּמַּיִם עַל-כֵּן צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְכוּ'. שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה הוּא מְקַבֵּל עַל-יְדֵי הַמַּיִם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַטָּהֳרוֹת. שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַמַּיִם יֵשׁ מֵאַיִן שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת. כִּי בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיָה הַכֹּל קֹדֶשׁ כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל לְהֵפֶךְ פּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, שֶׁכָּל הַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם הוּא בִּבְחִינַת מַיִם דַּיְקָא שֶׁהֵם תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן שֶׁשָּׁם עִקַּר כְּפִירָתָם יִמַּח שְׁמָם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַמַּיִם עֲלוּלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה. כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַטֻּמְאָה לְמִי שֶׁבָּא לִטָּמֵא הוּא בִּבְחִינַת מַיִם דַּיְקָא שֶׁהֵם תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן. שֶׁשָּׁם מַגִּיעַ עִקַּר כְּפִירָתָם שֶׁהוּא עִקַּר הַטֻּמְאָה כַּנַּ"ל:

ותראה עוד הפלא הזה מה שנודע (שבת ק"ה:) אשר הקב"ה דן את האדם במדה כנגד מדה ובמדה שאדם מודד מודדין לו, ועל כן אמר הקב"ה, בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם. אבל יש בזה יותר פנימיות, כי הנה כבר כתבנו למעלה (בתחילת הפרשה) בצדקת נח הצדיק שקראו הכתוב צדיק תמים כי רשעת דור המבול היה שהסירו השלימות מהקב"ה שכיון שראו הטובה הגדולה שמשפיע להם הקב"ה וכאומרם ז"ל (סנהדרין ק"ח.) דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם וכו', הכחישו אשר ימצא בו מדת הדין לדון לרשעים כמו שמובא בזוה"ק (בשלח נ"א:) למלכא דאיהו שלים מכולא וכו' מה אורחא דההוא מלכא אנפוהי נהירין וכו' מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין ולא אסתמר מניה ומאן דאיהו חכימא אף על גב דחמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים, שלים הוא מכולא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסיא אף על גב דלא אתחזיא דאי לאו הכא לא יהא מלכא שלים ועל דא בעי לאסתמרא וכו' כך קודשא בריך הוא איהו שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזיא אלא בנהירו דאנפין ובגין כך אינון טפשין חייבין לא אסתמרין מניה, אינון חכימין זכאין, אמרין מלכא שלים הוא אף על גב דאנפוי חזיין נהירין דינא אתכסיא בגוויה וכו' עד כאן. וזה ממש היה רשעת דור המבול שראו בטובה שהשפיע להם ולא האמינו שהקב"ה הוא שלם בכל השלימות ובודאי דינא אתכסיא בגוויה, ולא כן נח הצדיק שהביט אל זה ואף בראותו הטובה נשמר מלהרשיע נגדו כי ידע והאמין בשלימות תמים דיעות, ולפי שהתנהגותו היה בשלימות הזה נקרא צדיק תמים כאמור, והנה בעת השיב גמולם בראשם פרעם במדה שמדדו לו והראם השלימות הנפלא אשר ויהי הגשם על הארץ שירד ברחמים לנח צדיק יסוד עולם לקבל מאור הנפלא הלזה להעשות בריה חדשה ולהתחדש העולם על ידו וצדיק עליה חיה יחיה, והם נידונו בו, והגשם של ברכה היה להם למבול לשטפם ולאבדם מן העולם, הכל עבור כי אין תמים כאלהינו וכל אופני השלימות בו ובעת הרחמים דינא טמיר וגנוז בו. וכן להיפך בעת הזעם והחרי אף הגדול, רחמים נגנז בו. כי בעת שנהפך זאת עליהם למבול והיה החרי אף גדול למאוד אף על פי כן ויזכור אלהים את נח כי דעתיה שלים שלים הוא מכולא, ולכן אמרו ז"ל (בילקוט רמז רנ"ח) בפסוק (איוב ל"ו, ל"א) כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר וגו' השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם שנאמר (תהלים י"א, ו') ימטר על רשעים פחים. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים שנאמר (בראשית י"ט, כ"ד) וה' המטיר על סדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים וגו'. יתן אוכל למכביר, מהם נתן מזון לישראל שנאמר (שמות ט"ז, ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' עד כאן. הראו בחוש להגיד על שלימותו ברוך הוא אשר בדבר אחד יברך ויקלל.