Chasidut על איוב 37:12

(ב.) מאימתי מזכירין גבורות גשמים וכו' תנא היכא קאי דקתני מאימתי וכו' תנא מראש השנה סליק דתנן ובחג נידונין על המים וכו' מאי גבורות גשמים וכו' אתיא חקר חקר מברייתו של עולם וכו' ומנלן דבתפלה דתניא (דברים י״א:י״ג) לאהבה את ד' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה (שם) ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וכו'. איתא בזוה"ק (וירא קט.) ר' יצחק פתח (איוב ל״ז:י״ב) והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וגו' קוב"ה מסבב סבובין דעלמא ואייתא קומרין טהירין למעבד עובדוי ולבתר מהפך לון ועביד לון בגוונא אחרא וכו' (ושם:) הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימין אינון עובדין קוב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוי בקדמייתא וכו' בתחבולותיו חסר יו"ד כתיב, ומאן איהו דא בי דינא דלתתא דאיהו טקלא דאסתחרת קמיה וכו' (עי"ש בזוה"ק היטב). כתיב (ישעיהו כ״ו:ד׳) בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים, ואיתא בש"ס (מנחות כט:) עוה"ז נברא בה' ועוה"ב נברא ביו"ד, וענין שעוה"ז נברא בה' רומז שאינו נגמר בעוה"ז שום דבר בשלימות הגמור, שהכל הוא באילנא דספיקא, כמו שהטוב אינו עדיין בתכלית השלימות כן הרע אינו בשלימות הגמור, כי אם היה נגמר בתכלית אז לא היה עוד להרע שום הויה. ועל זה נאמר (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכמו שאיתא (שם) ובמדרש (רבה בראשית יב) בה' בראם, כי אות ה' מורה על זה שאינו מבורר עדיין שום דבר בתכליתה. ומסיים הכתוב, ביום עשות ד' אלהים ארץ ושמים וגו' היינו שיש לשניהם חיבור. כי הנה שמים רומז על שפע הבאה רק מצד חסדו ית' בלתי עבודת האדם. וארץ רומז על השפעתו ית' הבאה לאדם ע"י יגיעת עבודתו, ועל זה נאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם, היינו שהארץ הוא מקום לעבודת אדם ולהמשיך השפעתו ית' ע"י עבודתו, וכענין הכתוב (בראשית ב׳:ה׳) ואדם אין לעבוד את האדמה וגו', וכמו שאיתא בש"ס (חולין ס:) שעמדו דשאים על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון והתפלל עליהם שיצאו וכו', הרי שארץ רומז על השפעתו ית' הבאה ע"י עבודת האדם. והנה גבורות גשמים כולל כל מיני השפעות טובות, וכדיליף בגמ' אתיא חקר חקר מברייתו של עולם, היינו שכל חפצו ית' הוא שיכיר האדם בעבודתו החיבור משמים וארץ, וכל חפצו ית' הוא להנחיל להאדם כל מיני השפעות טובות שיהיו נקראים יגיע כפיך, שהאדם הרויח אותם ע"י יגיע כפיו. וכדאיתא במדרש (רבה קהלת ד) רעותיה דמיתקרי לעי ונגיס. אמנם שיגיע האדם מצידו לתכלית המכוון מהשי"ת בלתי עבודה, על זה איתא בזוה"ק (שם) והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וכו', וגם אפילו שהולך האדם דרך כל הסייגים והגדרים מתורה ומצות, עם כל זה נמי מצינו בש"ס (סוכה נב:) אלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. ולהנחיל את האדם שפע חסדו ית' טרם שהולך בעבודתו דרך כל הסייגים מתורה ומצות זאת אי אפשר כלל כי האדם מצידו הוא בעל גבול ושפע חסדו ית' הוא באמת בלי גבול, ואיך יתכן לבעל גבול לקבל בלי גבול. אולם אחר שהולך אדם בעבודתו דרך כל הסייגים מתורה ומצוות, אז נעשה כלי לקבל גם מה שהוא בלי גבול, שיהיה מכיר היטב החיבור מהשמים לארץ. וזה החיבור נקרא גבורות גשמים, ועל זה איתא כאן בגמ' ומנלן דבתפלה דתניא לאהבה את ד' אלהיכם וגו' איזה היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה, וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, היינו שאחר עבודת האדם נותן לו השי"ת כח התפלה, וחותם עליו אשר בעומק לבו נמצא אצלו כ"כ חוזק אמונה ובטחון בלי גבול, עד שמגיע לו בשורת הדין ע"י יגיע כפיו השפעתו ית' שהוא בלי גבול:

וה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ, וְסִבֵּב בְּרַחֲמָיו, שֶׁאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נִשְׁמַע: הֱיוֹת שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם בִּסְטַנְבּוּל חָכָם הַגָּדוֹל מִירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר קִבֵּץ עַל יָד נְדָבוֹת עֲבוּר עֲנִיֵּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר־הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעַכֵּב שָׁם עוֹד שָׁנָה אַחַת.

וזה שאמר הכתוב כאן לא תעשון אתי אלהי כסף, פירוש שלא יגדל בעיניך כח התאוות והחמדות (כי כסף הוא התאוה מלשון כי נכסוף נכספתי כנודע) עד שיהיה אתי ח"ו בבחינת אלהים אחרים על פני, שאף כשיהיה לזכרון בין עיניך גדולתי אהבתי ויראתי, לא תוכל להתאפק להתגבר על תאוותיך, ואז ואלהי זהב לא תעשו לכם פירוש שלא תצטרכו להזכיר לכם בחינת אלהי זהב שהיא בחינת הגבורות החזקות והדין הקשה (כי הגבורות מכונים על שם הזהב על דרך (איוב ל"ז, י"ב) מצפון זהב יאתה כנודע) שהוא דרגה תחתונה וגרוע מאוד, וגם ואלהי זהב לא תעשו לכם שלא יתנהגו עמכם בבחינת הגבורה והדין כשאתם תתנהגו כן, רק תראו לעבוד את ה' באהבה ויראת הרוממות ואז וימינו תחבקני ושלום עלינו ועל כל ישראל אמן.