Chasidut על איוב 38:35

וְזֶה עִנְיַן הַשְּׁלִיחוּת נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה זֹאת, מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם בְּשָׁרְשׁוֹ יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא וְזֶה תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ וּמַלְאָכִים הֵם בְּחִינַת שְׁלוּחִים, כִּי מַלְאָךְ פֵּרוּשׁוֹ שָׁלִיחַ. וּמֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם נִבְרָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְאָז יִהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה זֹאת לִגְמֹר חֶפְצוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כִּי שָׁלִיחַ בִּבְחִינַת מַלְאָךְ כַּנַּ"ל שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עָלָיו כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, כִּי עִקַּר קִיּוּם מֶמְשַׁלְתּוֹ עַל הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלוּחִים, הוּא כְּשֶׁזּוֹכֶה לֶאֱחֹז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמַת יִשְֹרָאֵל הוּא מִשָּׁם מִבְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת חֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אַמְרִינָן שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, כִּי בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכֹּל אֶחָד, כִּי עִקַּר שֵׁם שְׁלִיחוּת הוּא רַק בִּבְחִינַת מָקוֹם שֶׁשָּׁם שַׁיָּךְ שְׁלִיחוּת שֶׁיּוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְשׁוֹלֵחַ הַשָּׁלִיחַ לְמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם יֵשׁ אֵיזֶה שִׁנּוּי וְהַרְחָקָה בֵּין הַמְשַׁלֵּחַ לְהַשָּׁלִיחַ, אֲבָל אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי בְּשָׁרְשׁוֹ נִכְלָל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם כַּנַּ"ל, בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִשְׁלָח לְשָׁם הוּא שָׁם גַּם כֵּן, כִּי כָּל הַמְקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כְּלוּלִין בּוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאָמַר לְאִיּוֹב (אִיּוֹב לח), "הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזֹר אֵלָיו לְהָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה, רַק מִמְּקוֹמָם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחִים לְשָׁם הֵם אוֹמְרִים הִנֵּנוּ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, כִּי כָּל הַמְקוֹמוֹת כְּלוּלִין בּוֹ, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ. וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בִּבְחִינָה זֹאת, בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִשְׁתַּלֵּחַ לְשָׁם, הוּא שָׁם גַּם כֵּן וְעַל כֵּן אַמְרִינָן בְּכָל הַתּוֹרָה שְׁלוּחוֹ כְּמוֹתוֹ, כִּי מַה שֶּׁהַשָּׁלִיחַ עוֹשֶֹה, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶֹה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִשְׁתַּלֵּחַ לְשָׁם הוּא גַּם כֵּן שָׁם, כִּי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכָל מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם כְּלוּלִין בּוֹ וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִשְׁתַּלֵּחַ שָׁם, הוּא גַּם כֵּן שָׁם וְעַל כֵּן שְׁלוּחוֹ כְּמוֹתוֹ וְכַנַּ"ל:

וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וגו' (במדבר יג יז) עד סוף הענין. נ"ל לפרש על דרך מוסר נפלא, על פי שכתב העוללות אפרים ענין שליחות המרגלים, הוא התעוררות נפלא על שליחת האדם לעולם הזה, עד כאן דבריו. והנה צריך האדם לשום אל לבו ולהזהר שלא לצאת מן החזקה שליח עושה שליחותו (עירובין ל"א ע"ב), ועל כן חזקה דאורייתא, כי הוא יסוד כל התורה כולה, והבן. והנה צריך האדם לשום אל לבו מה שכתוב (איוב לח לה) התשלח ברקים וילכו וגו'. כי כל הנמצאים שלוחים של השי"ת המה, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו (ויק"ר כ"ב ג'), וכל השלוחים צריכים להשיב להמשלח ית"ש הנני עשינו שליחותך, אם כן מה נשיב לאדונינו. והנה ידוע דכל הנשמות של ישראל אחוזים בנשמת משה, והוא שרשן ועקרן וכללותם, והוא שורש אילן הקדוש והמה הענפים, כמו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קצ"א ע"ב), וקבל היהודים (אסתר ט כג), דהיינו משה דאיהו כללא דיהודאי. וכמו ששמעתי לפרש הפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר יב ג), דהיינו כללותן של ישראל שחישב שהוא הגורם לכל רע שיש באיזה אדם מישראל, והבן. והנה איתא בגמרא (נדה דף למ"ד ע"ב) שהנשמה קודם בואה לעולם הזה מזהירין אותה כמו שאמרו רז"ל אומרים לו הוי צדיק וכו', ובזוהר (זוהר ח"ג י"ג ע"ב) על הפסוק (ויקרא ה א) ונפש כי תחטא וגו'. ויתכן דהאילן מזהיר לענפיו קודם התפשטותן למטה, דהא בגמרא נאמר אומרים לו, ולא פירש מי האומר, וכן בזוהר לא פירש מי המשביעו, ומסתמא מקורן דהיינו נשמת משה. וידוע דכנען היינו תגר, כמו שתרגם בפסוק (בראשית לח ב) בת איש כנעני, בת גבר תגרא, וכמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח). וידוע דלמעלה נקראים עומדים, דאין ריווח ואין הפסד, וכמו שהוא צוה ונבראו באיזה מדריגה שרצה השי"ת, ככה יעמידם לעד לעולם ולא יוסיפו ולא יגרעו, ואין להם יכולת לבטל רצון קונם. אבל למטה הוי עולם הסחורה, דכל אחד בידו עולם הזה ועולם הבא, אם רוצה מחליף ונוטל עולם הבא הקיים ונצחי לעדי עד ונועם מתמיד, בעד עולם הכלה ונפסד מעורב ביגונות, ואשרי לו כי אף אם הונח שעולם הבא היה רק שעה אחת, ועולם הזה כל כך שנים כפי אשר יחיה האדם, מכל מקום טוב הוא עשה, כי כבר העידו רז"ל (אבות פ"ד מי"ז) דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא וכו', וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם תענוגי עולם הזה הם כלים ונפסדים בין לילה היו ובין לילה אבדו התעיף עיניך בו ואיננו, ותענוגי עולם הבא הם קיימים לעדי עד ולנצח נצחים, כמה טוב המסחר הזה וכמה נאים. ויש שוטים שמחליפין ונוטלים הכלה ונפסד, וכל ימיו בכעס ויגונות וכל הנאותיו מדומה ושקר, ומאבדין העולם הקיים ונצחי ונועם מתמיד, אהה לשטות הזה, ויש כאן ריוח והפסד שיוכל לעלות מעלה מעלה ולהיות צדיק כמשה רבינו ע"ה, או לירד מטה מטה ולהיות רשע כמו ירבעם בן נבט, כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"ב), הרי עולם הזה היא ארץ המסחר. והיינו וישלח אותם משה, שכללות האילן משלח ומפשיט ענפיו למטה, לתור את ארץ כנען כמ"ש, דהיינו ארץ אשר בו המסחר מתעשר או מתרושש, ויאמר להם, ר"ל שכללות האילן מזהיר ואומר לענפיו בשעת התפשטותן למטה ומוכיחן. ונקדים מ"ש האלגזי בספר אהבת עולם על הכתוב (משלי טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, על פי אמרם (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו', דע מאין באת וכו'. והנה אחי ההסתכלות היא מצוה דרבנן שאמרו הסתכל וכו', מלבד תועלתה המכריח להסתכלות הזה, על כן חובה על כל אחד מישראל לשום עינו ולבו להסתכלות הזה בהתבוננות רב. והנה כבר פירש הרי"ף בחידושי אגדות (בריש מסכת ברכות) הפסוק (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל וגו' עיין שם, (בין תבין את אשר לפניך, היינו קודם לך מאין באת, וגם לפניך פירוש שאת הולך אליה היינו ולאן אתה הולך, (מהגהות ייטב פנים הגי' וישב מצרף ומטהר כסף). ונחזור לדברי האלגזי, כי הנה המדרש שמואל כתב כי שתים הראשונים מאין באת ולאן אתה הולך, הוא להכניע האדם לבבו הערל ולשבור לבו הזונה ולסור מרוע מוקשות חמודותיו, כי מה יחמוד חרס את חרסי האדמה נוצר מטיפה באושה, וסופו נבאש רימה יסובבנהו תולעה תשליטנו. והשלישי לפני מי אתה עתיד וכו', היא להזדרז לעשה טוב, כי אולי יאמר הואיל ואני שפל כל כך, מה אני שאעבוד למלך מלכי המלכים רם על כל רמים ונשא על כל נשאים. לכך צריך להעלותו על לבו שהוא נותן דין וחשבון מה שאינו בשאר בעל חי, לפי שהוא חלק אלקי ממעל וראוי לעבדו ית"ש כאחד מצבא המרום במרום, עד כאן. הרי לסור מרע צריך להשפיל עצמו, ולעשות טוב צריך להגביה עצמו. והיינו אורח חיים הוא למעלה למשכיל, ר"ל משכיל על דבריו יראה כי צריך לעלות עצמו מעלה מעלה. ולמען סור משאול צריך להיות מטה, שצריך להשפיל עצמו, עד כאן דברי האלגזי. והנה כאשר נבין תורף הדברים הוא, כי בענין הגוף ישפיל עצמו מאד מאד, ובענין הנפש שהיא הנשמה דהיינו עסק תורה ומעשים טובים, יעלה עצמו להתלהב ביראת ה' ואש אהבתו, כי היא חלק אלקי ממעל גבוה מעל גבוה. וזה לדעתי אשר מודיעין להנשמה בירידיתה לעולם הזה איך תנשא בעבודת ה', (ולדעתי זה הוא הפירוש הנאמר (דברי הימים ב' יז ו) ויגבה לבו בדרכי ה', ואיך שתשפיל עצמה בעניני הגוף וחמודותיו. וידוע (ב"ב כ"ה ע"ב) דהרוצה שיחכים ידרים, וקדושה נקרא ימין שהיא דרום, וההיפך נקרא מסטרא דשמאלא, כמו שמפרשין בפסוק (קהלת א ו) הולך אל דרום. והיינו עלו זה בנגב, דהיינו בזה שבנגב דהיינו בעניני קדושה, עלו דהיינו אורח חיים למעלה למשכיל כפירוש האלגזי. והנה בווי העמודים פירש על מה שקובל הנביא (ישעיה ה' כ) הוי האומרים לרע טוב וגו' שמים חשך לאור וגו' מר למתוק. על פי הא דאיתא בתנחומא (פרשת בראשית, סי' ז') שלא תאמר כי יצר הרע הוא עז ורע ומר מאד ואין אתה יכול למשול בו, והלא התורמס הזה אין מר בעולם ממנו, ואתה סולקו בשבע מימות והוא מתמתק, התורמס הזה אתה יכול למתקו, ויצר הרע אין אתה יכול למתקו, עד כאן דברי התנחומא. ועל פי זה פירש דהנביא קובל על הרשעים שהם שמים חשך לאור, ושמא תאמר כי אינם יכולים למתקו, לכך אמר שמים מר למתוק במה שצריך כמו התורמוס, ולמה לא יוכלו למתק יצרן כדברי התנחומא, עד כאן דברי בעל ווי העמודים. ואני הוספתי נופך על פי סיומא דקרא ומתוק למר, כי הוא ז"ל נדחק בזה עיין עליו. והנ"ל כי יש צדיקים המהפכין יצר הרע לטוב, כמו שדרשו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח), וידוע דיש הכל זה לעומת זה, דהיינו דיש רשעים שמהפכין היצר טוב לרע והבן, ועליהם קובל הנביא שמים מר למתוק בעניני צורכי הגוף, ובצרכי הנפש שמים מתוק למר, והבן. וידוע דיצר הרע נקרא הר, כאמרם נדמה להם כהר (סוכה נ"ב.). והיינו ועליתם את ההר, שתראו להעלות גם את ההר דהיינו להעלות גם היצר הרע אל הקדושה, (וכן ראיתי באיזה ספר שפירש להאי ועליתם את ההר, כמו שפירשתי רק על פי הקדמה אחרת).