Chasidut על איוב 38:36

כַּד שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא יְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה כוּ' עַל-פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּהַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" הַמְדַבֵּר מֵהִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה וְכוּ' (בְּסִימָן נ"ו), עַיֵּן שָׁם שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמַּלְכוּת עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין לְתוֹכָהּ אֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת וְאָז יוּכַל לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה וַאֲזַי נַעֲשֶֹה מֵהַהַסְתָּרָה דַּעַת וְאָז אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קָמַיְהוּ עַד מָתַי פְּתָיִים כוּ' וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, כִּי בַּלַּיְלָה מִתְגַּבֶּרֶת הַהַסְתָּרָה, כִּי הִיא בְּחִינַת דִּינִים וְעַל-כֵּן אָז הַמַּלְכוּת בְּגָלוּת וְעַל-כֵּן אָז הַשֵּׁנָּה שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה הֵפֶךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הַדַּעַת כַּנַּ"ל וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז מַתְחִיל לְהָאִיר הַדַּעַת בְּהַמַּלְכוּת וַאֲזַי מַתְחִיל תִּקּוּן הַמַּלְכוּת וְעַל-כֵּן נַעֲשֶֹה אָז מֵהַהַסְתָּרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים וּגְבוּרוֹת, נַעֲשֶֹה מֵהֶם דַּיְקָא דַּעַת וּמַכְרִיזִין וְאוֹמְרִים, "עַד מָתַי פְּתָיִים תֶּאֶהֲבוּ פֶּתִי" בִּבְחִינַת אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת כַּנַּ"ל וְזֶה הוּא בְּחִינַת קְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהוּא מַכְרִיז וּמְעוֹרֵר הָעוֹלָם לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר וְהוּא בָּא מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת דַּיְקָא, כִּי הַגְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם הַהַסְתָּרוֹת, נִתְהַפְּכוּ וְנַעֲשׂוּ מֵהֶם דַּעַת וּמַכְרִיזִין וּמְעוֹרְרִין, "עַד מָתַי פְּתָיִים כוּ' עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם" וְעַל-כֵּן מְבָרְכִין אָז הַנּוֹתֵן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה, שֶׁעַל-יְדֵי הֶאָרַת הַבִּינָה, שֶׁהֵם הַמֹּחִין לְתוֹךְ הַגְּבוּרוֹת, עַל-יְדֵי זֶה הֵם נִתְהַפְּכִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם דַּעַת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, "לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה", הֵפֶךְ הַהַסְתָּרוֹת שֶׁמְּהַפְּכִין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ לְאוֹר, אֲבָל עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת מַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה, בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר, בֵּין רַע לְטוֹב. וְזֶהוּ, "הַנּוֹתֵן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה" 'בִּינָה' דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת שֶׁנִּמְתָּקִין וְנִתְהַפְּכִין לְדַעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל, הוּא עַל-יְדֵי הַבִּינָה, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין וְעַל יָדָהּ נִמְתָּקִין וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים פ"ט) מִי גֶּבֶר יחיה וְכוּ' מִי זֶה בְּחִינַת בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב ל"ח), "מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה,. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי ה' צְבָאוֹת יעץ וּמִי יפר, הַיְנוּ כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַבִּינָה לְתוֹךְ הַגְּבוּרוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים כַּנַּ"ל וְזֶה, "מִי גֶּבֶר יחי'", עַל-יְדֵי זֶה "ימלט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה", כִּי עַל-יְדֵי זֶה נִתְהַפְּכָה הַהַסְתָּרָה לְדַעַת וְאוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קָמַיְהוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְעַל-יְדֵי זֶה מְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל:

כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזוֹכִין לְשִֹמְחָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִֹּמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לה), רַבָּה הַוָה חָדֵי כולה יוֹמָא, אָמַר, תְּפִלִּין קָא מנחנא כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם כְּנֶגֶד הלה בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ח') שִֹימֵנִי כְּחוֹתָם עַל לִבֵּךְ וְכוּ' כְּדֵי לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִֹמְחָה בְּחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הָאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא כְּדֵין אִשְׁתְּמַע קָלָא לְבִרְיָיתָא וְדָא אִינוּן רְעָמִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין בַּלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים וְקִימַת חֲצוֹת זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (זֹהַר וַיִּקְרָא כג) הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא דְּבָטִיש בְגַדְפּוֹהִי דְּתַרְנְגוֹלָא וּכְדֵין קארי וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת (אִיּוֹב לח) מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' נִמְצָא, שֶׁקּוֹל הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת, הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל הַיּוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְזֶה בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, כִּי אָז בַּחֲצוֹת אֲזַי הוּא עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחַ, כַּמּוּבָא, שֶׁאָז עִקַּר הַזְּמַן הַמְסֻגָּל לְהַשִֹּיג סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵמַתְכֶם כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִגְּבוּרוֹת בְּחִינַת הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֵשָׁא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּמֹחִין, כִּי אָז הַמֹּחַ זָךְ וְצָלוּל, וְאָז עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּעַת כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי אָז עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין בְּחִינַת עבי מִטְרָא, כִּי עבי מִטְרָא זֶה בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה (קפיטיל ה'), "עַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מהמטיר עָלָיו מָטָר" וּפֵרֵשׁ רש"י תרכתיו מִגַּן עֵדֶן, עַיֵּן שָׁם נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת עבי מִטְרָא הֵם בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב') נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' וּכְשֶׁעוֹמְדִים בַּחֲצוֹת אֲזַי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁאָז נָחִית קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאשתעשע עִם צַדִּיקַיָּא בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן וְכוּ', וּמִי שֶׁעוֹמֵד אָז וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתְחַבֵּר עִם אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, (וַיִּקְרָא יג) וַאֲזַי זוֹכֶה לִבְחִינַת עבי מִטְרָא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁהֵם מְאִירִין בְּגַן עֵדֶן דַּיְקָא, בְּחִינַת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה וְכוּ' הַנֶּאֱמַר עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְכוּ' כַּנַּ"ל נִמְצָא כְּשֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹצֵא אוֹר הַתְּפִלִּין בַּבֹּקֶר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הָרַג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת (שְׁמוֹת יג) קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר וְכוּ', כִּי בְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת, וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם הִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא בִּבְחִינַת גער חית קנה, 'חית קנה' זֶה בְּחִינַת עֵשָֹו חֲזִיר הַיַּעַר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק סה), שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי שָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו הָיָה שָֹרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם, כַּמּוּבָא, וְעַל-כֵּן הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לִיקַח הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָֹו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה ה' כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וַאֲזַי נִתְגַּבֵּר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת (שְׁמוֹת ד') בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְֹרָאֵל וַאֲזַי נִתְקַיֵּם, "גער חית קנה" כַּנַּ"ל, וַאֲזַי יָצְאוּ יִשְֹרָאֵל מֵחָמֵץ לְמַצָּה בְּחִינַת קנה חית תשבר כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר שֶׁהִיא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּתְפִלִּין, זֶה בְּחִינַת גער חית קנה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הֲרִיגַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְכוּ' וַאֲזַי נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, וְכָל זֶה הָיָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יא), "כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ'" כִּי עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל:

אתם נצבים היום כלכם וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך וגו'.
כתיב (משלי ל׳:י״ח-י״ט) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר אם האדם יש לו נגיעה לאיזה דבר ואדוק בה היטב, יכול ח"ו להטות אותו מרצונו ית' כמו שאנו רואין שסימני בהמה טהורה מפרסת פרסה ומעלת גרה. מפרסת פרסה מורה, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים י״ח:ל״ז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי, שמרמז אשר יש לה גודל בטוחות בהשי"ת. ומעלת גרה מורה אשר מכרת תמיד בכל קבלת טובה שהשי"ת הוא הנותן, וזה מורה מעלת גרה שמחזירה תמיד להשי"ת. וכן סימני עופות טמאים הוא דורס ואוכל, ג"כ מרמז על זה שאין לו שום בטוחות בהשי"ת ולזה דורס ואוכל, ולהיפך אם אינו דורס ואוכל הוא סימן טהרה, מאחר שמורה שיש לו גודל בטוחות בהשי"ת. וכן הסימני טהרה שיש לו זפק ואצבע יתירה וקרקבנו נקלף, ג"כ מרמזים על זה, ולזה נאסרו כל הטמאים שאם יקבל אדם מהם לתוכו יוכלו להטות אותו מרצונו ית' וזה דרך הנשר בשמים, ונשר ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר מורה על טומאה כי אין לו אף סימן אחד של טהרה, ושמים מרמזים על בהירות גדול, כי שם מכיר האדם אור השי"ת מפורש שאין שום הויה חוץ ממנו ית', וזה דרך הנשר בשמים, כי על ידי גודל עבודה יוכל אדם לראות את התכלית והכבוד שמים היוצא מזה ג"כ, אשר מזה שהאדם פורש עצמו מכל אלו הדברים הטמאים נמצא שעולה כבוד שמים מזה ג"כ, וזה דרך הנשר בשמים שיוכל לבוא לידי בהירות מנשר ג"כ. דרך נחש עלי צור, נחש מרמז, אשר אף שמראה גוון טוב אבל הוא משורש עקשות ועקמימות, וזה דרך נחש עלי צור, אשר תקיפות לעבודה יכול אדם לקבל מזה ג"כ, כי מצינו רוגזא דרבנן טב הוא מכל סטרין, כי אף שאיתא בזוה"ק (בראשית כז) כל הכועס כאילו עובד ע"ז, ומ"מ מצינו בש"ס (תענית ד) האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, והיינו, כי תקיפות לעבודה יכול אדם לקבל מזה ג"כ. דרך אניה בלב ים, היינו, כי באמת בזה העולם בוחר השי"ת בגודל ישוב הדעת, שעיקר הוא כמו שכתיב (שמות ל״א:י״ג) לדעת כי אני ד' מקדישכם, וכמו שכתיב (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, ואיתא בזוה"ק (קרח קעח.) מאן דאשתדל בדעת והחכמה למינדע למאריה וכו' לא אשתאר תמן וכו' כי במקום שאדם הולך בדעת לא יכול להשאר באבדון ח"ו. וים מורה על טרדה, כדאיתא בש"ס (תמיד לב.) כל נחותי ימא דעתן מטרדת עד דסלקן ליבשתא, כי בים יש אצל האדם גודל טרדא, ועל הים איתא במדרש (תנחומא ויקרא ח) לא מצינו בים כבודו, והוא מחמת שנמצא שם גודל טרדה, ואניה מרמז על ישוב הדעת, כדאיתא בש"ס (בבא מציעא ט:) ספינה מינח נייחא. וזה דרך אניה בלב ים, אשר בכל הטרדות היותר גדולות יכול ג"כ להמצא נייחא וישוב הדעת. דרך גבר בעלמה, גבר מרמז, על בינה בלב וכדכתיב (איוב ל״ח:ל״ו) אוי מי נתן לשכוי בינה, ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר תיכף בחצות הלילה בגודל החשכות יש לו בינה בלב להכיר תיכף שמתחלת להאיר על יום, וכדאיתא בש"ס (סוכה נא:) קרא הגבר, ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר גבר מורה על מובחר שבברואים, כי נמצא אצלו בינה להכיר בכל מיני העלמות והסתרות אשר השי"ת יאיר שם. ועלמה מרמז על כל מיני העלמות שנמצא בזה העולם, כי השי"ת הלביש והעלים את אורו הגדול בלבושים נעלמים. וזה דרך גבר בעלמה, מי אשר יכול להכיר בכל מיני חשכות את האור אשר השי"ת יאיר שם, זה יכול למצוא אור בכל ההסתרות והעלמות אשר נמצאים. וזה ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך. ונחשב כאן קומה שלמה מן הגדול שבישראל עד הפחות שבפחותים, ובמקום שנמצא קומה שלימה שם מכיר האדם אשר כל אחד ואחד משלים רצונו ית', וכעין דאיתא בש"ס (ראש השנה כה:) יפתח בדורו כשמואל בדורו, והיינו שמכיר האדם אשר הולך בעבודה, אשר כל אחד משלים רצונו ומבוקשו ית' מאתו. וזה אתם נצבים היום, וכדאיתא במדרש (תנחומא נצבים) לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים וכו' הוריקו פניהם וכו'. היינו כי באמת בעומק הלב של ישראל ברצונו לעבוד את השי"ת ומי מעכב שאור שבעיסה, ולהרגיל את הגוף להיות נמשך אחר רצונו ית' אינו אלא על ידי יראת עונש, כי על ידי יראת עונש יכול להכניע את הגוף שיתמשך אחר רצונו ית'. וזה שנתן להם משה רבינו ע"ה עצה, לעברך בברית ד' אלהיך ובאלתו, היינו שתקבלו עליכם יראת עונש כדי להרגיל את הגוף להיות נמשך אחר רצונו ית', וכדאיתא במדרש (תנחומא נצבים) כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי. וממילא שהגוף של ישראל הורגל להיות נמשך אחר רצונו ית', נחשב הקומה שלימה, והכירו היטב אשר כל אחד ואחד משלים רצונו ית' אשר השי"ת דורש ממנו כגדול כקטן. וזה אתם נצבים, שאחר כך מראה השי"ת לאדם אשר כל הסבלנות והעונשין המה משורש החסדים, כי באמת כתיב (תהילים ק״ג:י״ז) וחסד ד' מעולם ועד עולם. וחסד ד' בגמט' צ"ח כנגד צ"ח קללות והיינו שאחר עבודה רואה האדם, שכל העונשין שהציב השי"ת המה מחסד ד' ושורשם מלא חסדים: