Chasidut על איוב 4:8

עוד יתבארו הכתובים האלה בהקדם מה שהקשה הרמב"ם ז"ל על מצות האהבה שצונו שמו יתברך, כאומרו ואהבת את ה' אלהיך וגו' והלא אהבה הוא דבר התלוי בלב ואיך שייך צווי עליו. כי הלא אם לא יאהב אדם איזה דבר מאכל מטבעו. אם יצוהו אדם או מלך המדינה לאהוב דבר זה היוכל על ידי צווי הזה לאהוב את המאכל הזה בלבו. ולא יצויר הצווי כי אם לצוות עליו שיאכל הדבר הזה אף שאינו אוהבו. ואם יאכל דבר הזה, ודאי לא יערב לו ולא יבוסם לו ואפשר עוד יקיא אותו מגרונו. כי לא יוכל על ידי הצווי להפוך טבע הלב. וכן באהבת אנשים זה לזה אם אחד לא יאהב את חבירו בטבע מצד מזגם שאינו שוה וכדומה בדברים שבין איש לרעהו לא יועיל צווי לאהבה אותו בלבבו. וכן להבדיל באהבת המקום ברוך הוא אם ח"ו אינו נקבע אהבתו בלב אדם לא יועיל צווי בזה. ותוכן תירוצו הוא על דרך משל אם יקח אדם עץ ויחלק לשנים הנה שניהם הם מתואמים בטבעם שכאשר יתחברו זה לזה הרי אחד הם כמו שהיו באין מפריד. ואכן בתנאי הוא כשהצדדים מנוקים בעת התחברם כאשר בעת הפרדם אז יתחברו יחד כבתחילה. ואמנם אם יתלכלך אחד מהנה וידבק עליו טיט ורפש וכדומה אזי אי אפשר להתחברם אז בשום פנים כי הדיבוק מפרידו מלהתאחד. וכן הוא ממש בנשמת אדם אשר על האדמה. כי כן בבני ישראל נאמר (דברים ל"ב, ט') כי חלק ה' עמו שהם חלקו ממש שנשמתם הוא חלק אלוה ממעל וכן קראה הכתוב (איוב ד', ח') נשמת אלוה. וכמבואר בזוה"ק (עיין חלק א', כ"ז.) על פסוק (בראשית ב', ז') ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח.