Chasidut על איוב 7:18

ועם כל מה שנתבאר עד הנה ביארתי המשנה בראש השנה (פ"א מ"ב) בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג נידונין על המים בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובגמרא (ר"ה טז.) מייתי אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז, יח) ותפקדנו לבקרים ואידך קאמר אדם נידון בכל רגע שנאמר (שם) ולרגעים תבחננו. והקשיתי מאחר דעל כרחך זה אמת ברור שהאדם נידון בכל יום ובכל רגע, ואם כן מה כח דינו של ראש השנה יותר מדין של כל יום ורגע.

כל העמים תקעו כף וכו' ידבר עמים תחתנו וכו' (תהלים מז ד), ע"ד שהתפלל שלמה המע"ה ויהיו דברי אלה אשר התחננתי כו' דבר יום ביומו (מ"א ח נט), דהנה הכל חרדין מאימת הדין ומלאכים יחפזון ואפילו דגים שבים, אבל נחזי אנן וכי יום דין אחד יש לנו הלא אדם נידון בכל יום ובכל שעה כמ"ש (איוב ז יח) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, אבל הענין הוא דהיום הוא יום הדין דרך כלל בהשגחה כללית שמוסרין לכל שרי מעלה כל אחד השפעתו לכל אומה ואח"כ מתנהג עפ"י הטבע, אבל לא כן חלקינו שאנחנו מתנהגים עפ"י השגחה פרטיית למעלה מן הטבע וכמ"ש בכל קראינו אליו, וזה"ש קרובים יומם ולילה כו' לעשות משפט דבר יום ביומו שיהיה לנו השגחה פרטיית, ואז ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקי"ם גמטרי' הטב"ע, אין עוד, שאין מתנהג עפ"י הטבע כי אין מזל לישראל רק בהשגחה פרטיית על כל יחיד ליתן להם את אכלם בעתו.

נ"ל טעם על נשיאת כפים ברגלים, על פי אגדת ירושלמי במסכת סוטה (ירושלמי סוטה פ"ט הי"ד) אמתניתין משחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ושם בגמרא כתוב (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום, מי מבטל, ר' אבין בשם ר' אחא ברכת כהנים מבטלים, (יעויין שם ביפה מראה ובספר כבוד חכמים). והנה איתא במסכת ר"ה (דף ט"ו.) ותפקדנו לבקרים (איוב ז יח), פקידה בעלמא, אך הרגלים הם ימי הדין כמ"ש רז"ל (שם בר"ה (ט"ז ע"א)) בארבעה פרקים העולם נידון וכו', ואז הוא עת מסירת פתקין כל אחד בדידיה. וידוע דקודם מסירת הפתקין יתכן לחזור ולהפכו לטוב, ולכך הכהנים נושאים כפיהם ויהפוך ד' הקללה לברכה.