Chasidut על אסתר 2:5

(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו (ב"ר פ"ב ה') אלו מעשיהם של רשעים, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. המאמר הוא תמוה וכי ס"ד שיחפוץ השי"ת במעשי רשעים. ובאם תבין מה שפירשנו לעיל במאמר והוא גלי עמיקתא ומסתרתא, דהכוונה מעשיה"ם של רשעי"ם שהצדיקים עושים, דהיינו שמעלים בכל יום ניצוצות קדושות המובלעים בין הקליפות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, תבין כל זה. אך אף על פי כן עלה בדעתנו לבאר המאמר הזה בג' אופנים. אופן א', על פי מה שכתבו המקובלים הקדמונים והוא דרך בעל התמונה, שהעולם מתנהג על פי סדר השמיטות, וקודם לזה העולם היה משמש אור החסד שבעת אלפין שנין, וכעת הוא שמיטת הפחד והגבורה, ולכך הוא עולם הנסיון והבחירה והרשעים גוברים בו, מחמת התגברות היצר הרע וקליפות דאתיין מסטרא דשמאלא כידוע, מה שאין כן בשמיטת החסד התנהגות הנשמות כמלאכי מרום. ומעתה לא יפול לב אדם קרוץ מחומר מה זה עשה הש"י לנו לברוא בעולמו התנגדות ית"ש, כי כן גזרה חכמתו ית' בשמיטה החזקה הלזו, לקרב כל המדריגות התחתונים מסטרא דשמאלא שיכלל הכל באחדותו ית"ש, על ידי נסיון וצירוף וזיכוך הנשמות הקדושים המתגברים בכל ימיהם בתוקף ועוז להפך מר למתוק, וזה הוא תענוגו ושעשועו של יוצר בראשית, והבן משל הזונה המבואר בזוהר הק' (ח"ב קס"ג ע"א). והנה הנשמות המתפתים אחר סטרא דשמאלא, מתגלגלים בגילגול אחר גילגול וצירוף אחר צירוף עד שיצא לצורף כלי קדוש וטהור, באופן שהבורא הכל חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, עד שיכלה שתא אלפי שנין (סנהדרין צ"ז ע"א), ואחר כך אלף שנין שבת להקב"ה ובהן עתיד הקב"ה לחדש את עולמו, ואז יוחזרו כל הדברים אל שרשם וימלא כבוד השם את כל הארץ. והנה קבלת הקדמונים הוא שלפעמים יבא נשמה קדושה שהיתה בשמיטת החסד תבא לזאת השמיטה, לתקן הדור שלא יתגברו הרשעים מסטרא דשמאלא, ואלו הם שנכתב אצלם היה, כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ל ח') עולם חדש ראה, כדכתיב (שמות ג א) ומשה היה, (שמות א ה) ויוסף היה, (אסתר ב ה) איש יהודי היה. והנה הצדיקים האלו ודאי נשמרים מכל טומאה וחלאה כיון שבאו רק לתיקון הדור, ואם כן יש מקום לומר שהקב"ה חפץ יותר במעשיהם של רשעים מזו השמיטה, כיון שסוף כל סוף על ידי גלגולים וסיבות רבים יתגדל ויתקדש שמו ית' עליהם ביתר שאת ויתר עוז על ידי שמהפכים מר למתוק, מה שאין כן אלו הצדיקים הקדושים אשר נדמו כמלאכי רוח משרתי אש. וזה אפשר לומר בכוונת מאמרם והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ר"ל זו השמיטה שהרשעים גוברים בו, ועל כן ויאמר אלקים יהי' אור, שולח הקב"ה בכל פעם שעלה ברצונו נשמה קדושה מעולם החסד לזו השמיטה להאיר מתוך חשיכה ולהחיות עם רב, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כמו שפירשנו לעיל, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, דמכל מקום כיון שבאים הנשמות הקדושות לזה העולם, נבחנים גם כן בנסיון וצירוף בהתחייבות השמיטה, והרי מלאכי מרום הנפילים אשר היו בארץ, נתגשמו בזה העולם וחטאו והחטיאו, מה שאין כן אלו התמימים ימליכוהו בעולם, והבן. וזה שלמדו רז"ל (סוטה י"ב ע"א) בגזירה שוה דכי טוב, כתיב במשה (שמות ב ב) ותרא אותו כ"י טו"ב, וכתיב במעשה בראשית את האור כ"י טו"ב, מלמד כשנולד משה נתמלא הבית מלא אורה, וכבר כתבנו דעת הקדמונים דנשמת משה היה גם כן משמיטה העברה, והבן:

ולפי זה מיושב הקושיא וכי בכדי חנטו חנטיא, וכן הקושיא וכי בכדי ספדו ספדיא לא קשיא, דאדרבה מכאן יהיה מוכח בבירור דלא מת, דהא לא מצינו שספדו אותו בניו רק מצרים הטועים וסוברים שמת, כמבואר בפסוק ויבכו אותו מצרים. דקשה דהוה ליה למימר בניו ומצרים, דבניו הם העיקר. וכן אבל כבד זה למצרים (בראשית נ יא). אלא ודאי דבניו הם היודעים דלא מת, ואין שייך בו הספד ובכיה, רק הא דכתיב ביוסף (בראשית נ א) ויפול על פני אביו ויבך, מבואר בזוהר דהוא ענין נסתר, ואפשר דאז אתיידע ליוסף דאביו לא מת, והודיע לאחיו כנ"ל. וכן וכי בכדי קברו קבריא לא קשיא, דשם מקום מנוחתו עד שיהיה לו רשות לצאת, וזה ברור ואמת. והיוצא מזה מהפסוק ויבכו אותו מצרים שבעים יום, מוכח דיעקב לא מת, ואם כן נדחה הטעם דגלגול מחילות, ומוכרח דשם נעבד חל על אדם, ולכך ומרדכי לא יכרע וגו' (אסתר ג ב), וגרם כל הצער הזה, כמו שדרשו רז"ל (במגילה דף י"ב ע"ב) בפסוק (אסתר ב ה) איש יהודי, ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני, עיין שם. ומזה תבין צחות עומק מליצתם ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת, דהיינו הפסוק הזה דכתיב ביה שבעים יום, [גרם] לכל הצער שהיה שבעים יום שבין אגרת לאגרת כנ"ל, והוא פירוש נפלא בס"ד. עוד יש לומר באופן אחר, כי תמהו מרדכי הצדיק מה ראה ששהה כל כך ישועת ישראל, כי בפסח נתלה המן, והוא כתב ספרים להשיב מחשבת המן הצורר בכ"ג בסיון (אסתר ח ט), איך התמהמה כל כך הלא כל שעה בחשש סכנה אולי ימות מרדכי או אסתר. והנ"ל בזה כי ידוע דכל המזלות הם נגד ישראל וכן שריהם, ובפרט שהיה אז ישראל על פי המזלות בשפל תחתית, והעמלקים ברום המעלות כמבואר ביערות דבש (חלק א' דף י"ז עמוד ג'), אבל השי"ת ברוב רחמיו שידד הכל כנודע. וידוע דמה שתחת חק האפשר שלא להתגרות נגד המקטריגים וכחות הדין, ראוי לעשות, ומלכותא דרקיע כעין וכו', לכך אם יש התנגדות, אין לדחוק השעה לעורר התנגדות על התנגדות ולהתגרות, רק להיות נדחה מפני השעה לילך בחשאי עד דאתחזק ואחר כך לעורר. והנה ידוע דקיימא לן (ב"מ ק"ו ע"ב) בתלתא זימנא הוי חזקה, וידוע דחדש החמה הוא למ"ד יום, וי"ב מזלות משמשים בשנה לכל חדש מזל אחד. והנה קיימא לן בר"ה (דף י"ב ע"ב) דתבואה וזתים שמעשר שלהם דאורייתא דהיינו דגן תירוש ויצהר, משיביאו שליש היא עונתן, עיין שם. וידוע דבישול התבואה הוא מהחמה, כמו שאמרו רז"ל (ר"ה ז' ע"א) בשמור את חדש האביב (דברים טז א), אם כן מזה נראה דטבע השמש דשליש פעולתו הוי ככל הפעולה, אם כן לפי זה עשרה ימים שהם שליש הוי ככלו, לכך המתין ע' ימים שיתחזקו ג' מזלות בטובת ישראל, כי השינוי לטובה התחיל תיכף אחר אגרת המן, וזה אמת לדעתי בעזר"ה. והנה טעם המצרים היה דבכו שבעים יום, שכונת בכייתם היה שפחדו פן לאחר מותו יחזור גזירת הרעב, או הנילוס לא יעלה, עיין ברש"י (ד"ה ויבכו) ותרגום יונתן על הפסוק ויבכו אותו מצרים וגו', עיין שם. וכיון שראו שנתחזק בשלשה מזלות, פסקו מהבכיה, ואף דהם אינם יודעים מדיני התורה, מכל מקום הלא הטבע היא כך, דהא התורה מודיע לנו בזה רק ענין הטבע, על דרך משל אם השור נגח שלשה פעמים בודאי הוא נגחן, וכן בכמה ענינים, וחכמי הטבע היו, ועוד שהיה שם יוסף ואחיו, ואפשר שהגידו להם זאת. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל ויבכו אותו מצרים שבעים יום, ולמה שבעים יום דוקא, אלא כמ"ש, ועל זה אמר אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת, ר"ל שמזה הטעם בעצמו היו שבעים יום בין אגרת לאגרת, כנ"ל נכון בס"ד.

וישמע הכנעני מלך ערד וכו' כי בא ישראל דרך האתרי"ם (במדבר כא א). יש להתבונן מה הוא הטעם ששמע כי בא ישראל באותו הדרך שהלכו המרגלים, ומה איכפת ליה דוקא בזה. וגם יש להתבונן אומרו כי בא ישראל לשון יחיד, ולא אמר כי באו בני ישראל. אבל ידוע הדבר מלך ער"ד הוא עמל"ק כמו שאמרו רז"ל (במ"ר פי"ט כ'), ונקרא מלך ער"ד הוא מנגד לקדושה עליונה, נגד בחינת לא"ה רח"ל בקדושה (בגימטריא ער"ד), הארכנו בזה במקום אחר (בסוד הדעת דסט"א הוא הממוצע בין המחשבה והדבור), על כן נצטוינו (דברים כה יז) זכו"ר בפה, (דברים כה יט) ל"א תשכ"ח במחשבה (ספרי כ"ה קס"ו), ועל כן כל המלחמות שהם נגד עמלק, אחד מבני לאה המצווה, ומבני רחל העושה, כעין ויאמר משה אל יהושע בחר לנו וכו' (שמות יז ט). וכענין שמואל המצווה לשאול (שמואל א' טו א). וכן במעשה דהמן, הנה מרדכי בגימטריא ער"ד, לא"ה רח"ל, קרי ליה יהודי, וקרי ליה ימיני (אסתר ב ה, עיין מגילה י"ב ע"א), שהיו בו ב' הבחינות. והנה אלו הב' בחינות לא"ה רח"ל, נקראים שכינתא עילאה שכינתא תתא"ה. והנה שכינ"ה במילוי בגימטריא את"ר, כמא דמתרגמינן בריך יקרא די"י מאתר בית שכינתיה, (היינו את"ר הוא בי"ת שכינתיה, כאשר עושין בתי"ם מהאותיות של תיבת שכינ"ה, והוא בגימטריא מש"ה אהר"ן). והנה אלו הב' בחינות נקראים דינא קשיא (לא"ה), דינא רפיא (רח"ל), סוד ב' ימים דראש השנה, (הנה קודם ראש השנה ימי התשובה אלול, כל החודש מסוגל לתשובה להמתיק הב' בתי דינין קש"ה ורפ"ה (בגימטריא תרצ"ו, מנין השעות של כל החודש ברצו"ת י"י דרכי איש וכו' (משלי טז ז)). והנה ישרא"ל ידוע סודו מסוד הנסורה של הב' ימים דראש השנה בסוד לאה ורחל, אשר ב' הימים הללו יום אחד בסוד הנשמות, והב' בסוד העולמות. והנה נשמ"ה עול"ם בגימטריא ישרא"ל, (רמזתי לך רק רמזים והמ"י). והנה ידוע מלחמות סיחון הוא הכנעני מלך ער"ד כמו שאמרו רז"ל, היה באלול (במ"ר פי"ט ל"ב). ובזה תתבונן מה שנאמר וישמע הכנעני מלך ער"ד וכו' כי בא ישרא"ל דרך האתרי"ם, היינו כי קרב מועד והגיע זמן שיבוא ישרא"ל דרך תרי"ן אתרי"ם, היינו את"ר בית שכינת"א עילאה ותתאה ויתמתקו הדינים, (וכבר רמזתי לך את"ר בגימטריא מש"ה אהר"ן), והנה שמע שמת אהרן, והיה סובר שניתנה רשות וכו'. והשם הטוב יכפר בעדינו: