Chasidut על אסתר 2:7

וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ב׳:ז׳): וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה – לְשׁוֹן גִּדּוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא): אֱמוּנָה – זֶה סֵדֶר זְרָעִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר, וּמִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת כָּרָאוּי, וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם.

וְעַל־יְדֵי הֶאָרַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, הַיְנוּ בְּחִינַת הַיָּדַיִן וְרַגְלַיִן, נִתְבַּטְּלוּ הַכְּפִירוֹת, וְנִתְרַבָּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם עַל־יְדֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ב): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, וּבָהּ כְּתִיב (שם): כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ, כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה,

ובדבר הזה אינכ"ם מאמינים בי"י אלקיכם (דברים א לב). יש לפרש גם כן ברמז על דרך (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא כו', (תהלים קטז ג) צרה ויגון וכו', (תהלים קטז ד) ובשם וכו'. כי הנה המשכיל על דבר יכול לבטל כל הדינים, בהעלות אותן לשורשם לעולם המחשבה הנקרא אי"ן, ששם ישראל עלו במחשבה (ב"ר פ"א ד'), והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב), כי שם אין קצוות, כי האי"ן לא יוגבל בקצוות, ואם כן לשם הויה הוא האלקים באחדות גמור והבן. ובזה תבין ובדב"ר הזה, בדב"ר ר"ת "במדת "דין "במדת "רחמים, הזה, ר"ל שהוא בעלמא דאיתגלייא, אינכ"ם, ר"ל האי"ן שלכם (כי ישראל עלו במחשבה), ר"ל כשתעלו על ידי הענוה למדת אי"ן, אזי מאמינים בי"י אלקיכם מלשון מאמ"ן את ידיו, אומ"ן את הדס"ה (אסתר ב ז). ור"ל תמשיכו ותגדלו את י"י אלקיכם, היינו הויה אלקים שיהיו באחדות ויתמתקו הדינים בשורשן, והבן מאוד ומאוד: