Chasidut על אסתר 9:30

ועל פי זה יובן מה שאמרו חכמי רשומות כי א'ד'ר', ר"ת "ראש "דברך "אמת. והוא תמוה דמאי ענין זה הרמז לשם של זה החודש. ועל פי מ"ש יובן דמחמת זה דראש דברך אמת ניצמח לכתוב המגילה דעל ידי זה אין סתירה לכתיבת המגילה מפסוק הלא כתבתי לך שלישים וגו', דיתפרש כפירושי ודוק. עוד ירמוז לאשר כי אז קבלו התורה מחדש כדאיתא בשבת (פ"ח ע"א) הדר קבלוהו בימי אחשורוש, והתורה קרויה אמת כדאיתא בברכות (דף ה') עיין שם. עוד ירמוז לומר דאז קבלו התורה בלב שלם ובאמת, אבל על קודם לכן נאמר (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם וגו', שדרשו (שמו"ר מ"ב ח') על מתן תורה. ויש לכוון כל זה בפסוק (אסתר ט ל-לב) וישלח ספרים אל כל היהודים דברי שלום ואמת, (אסתר ט לא) לקיים עליהם את ימי הפורים וגו', כי דברי שלום היינו התורה, דכתיב (משלי ג יז) וכל נתיבותיה שלום, וכדאיתא בפרק קמא דברכות (דף חית ע"א) בגמרא ורש"י שם (ד"ה), עיין שם. ולפי זה יבואר ששלח להם דברי שלום ואמת, כלומר שהתורה וענין אמת נצמדו יחדיו, כי אמת יסודם התורה שלזה רמז אליו התורה בראשית אמריה כמ"ש לעיל, והיינו דכתיב הלא כתבתי לך שלישים וגו' כאמור למעלה, אם כן מובן מכתוב זאת זכרון וגו' סמך לכתוב המגילה. וז"ש ששלח להם דברי שלום ואמת כדי לקיים את ימי הפורים שעיקר קיומם היא קריאת המגילה וכדכתיב בתריה (אסתר ט לב) ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר, ועיקר קיומן הוא על פי מה שאמרנו דאמת הוא יסוד התורה וכדאמרן, ודו"ק.

ועתה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה דף ט"ז דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל) מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ועיין בתוספות מנחות. והנה התוספות כתבו כאמתה של תורה, קאי אמזוזה דספר תורה ותפילין אין צריכין שרטוט רק מזוזה צריכה שרטוט. והנה הגם דלפי פשוטו נקראת מזוזה אמתה של תורה שכתוב בה שמע והיה אם שמוע שהוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות כמו שאמר ר' יהושע בן קרחה במסכת ברכות (יג.) ובתפילין נכתב בה גם קדש וגם והיה כי יביאך. הגם ששם נכלל עול תורה שמיציאת מצרים נתפרסם ונודע אלהותו אשר אנחנו מיחדים אותו ועובדים אותו בתורה ובמצות, אמנם עיקר קבלת עול מלכות שמים ועול קבלת מצות כתובים בפירוש בפרשת שמע והיה אם שמוע לכן קורין אותו בכל הימים. וכיון שכתובים בפירוש עול מלכות שמים ועול מצות באלו הפרשיות אשר היא כללות התורה לכן נקראת מזוזה שבה פרשיות (אלו) אמתה של תורה לחוד אבל תפילין יש בה עוד פרשיות. אמנם נראה לבאר עוד למה נקראת מזוזה אמתה של תורה. ולמה הוקש מגילה למזוזה:

וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַמְגִלָּה שֶׁהִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה מְאֹד וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִלָּה ג'), מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן הַכֹּל מְבַטְּלִין וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה כִּי אִיתָא בִּדְבָרָיו זַ"ל (לִקּוּטֵי א' סִימָן קצ"ב) שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁל צַדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת פָּנָיו וְשִֹכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְכוּ'. וְאִיתָא שָׁם שֶׁבְּכָל סֵפֶר שֶׁל צַדִּיק יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת פָּנָיו וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְזֶה בְּחִינַת מִקְרָא מְגִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת פְּנֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, כִּי הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְגִלַּת אֶסְתֵּר ט'), "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" כִּי כְּשֶׁקּוֹרִין אֶת הַמְגִלָּה וּמְפַרְסְמִין תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָֹה עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר עַל-יְדֵי מַעֲשֵֹיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם שֶׁנָּהֲגוּ אָז בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבְצִדְקוּת נוֹרָא וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה בָּזֶה מַרְאִין וּמְאִירִין אוֹר פְּנֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּא גָּנוּז בְּתוֹךְ הַמְגִלָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא סֵפֶר שֶׁלָּהֶם הַקָּדוֹשׁ, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה מֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרַת פְּנֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס, כִּי עִקַּר הַנֵּס בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וּבְכָל אָדָם וְאָדָם הוּא לְהַכְנִיעַ קְלִפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, שֶׁהוּא מִדַּת הַגֵּאוּת לְבַטֵּל סִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת (שָׁם ג') לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וְכוּ' שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, זֶהוּ בְּחִינַת מִקְרָא מְגִלָּה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ רַק עַל-יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי כְּדַאי לְבַטֵּל תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל זֶה, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת פְּנֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִקְרָא מְגִלָּה כַּנַּ"ל וְכֵן כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וְכוּ', כִּי כָּל בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִמְשָׁכִין מֵרְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִקְרָא מְגִלָּה, כִּי כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם כָּל קְדֻשָּׁתָם נִמְשָׁךְ מֵאַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁזָּכָה לַכְּהֻנָּה רַק עַל-יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק בְּחִינַת (שְׁמוֹת ד') וְרָאֲךָ וְשָֹמַח בְּלִבּוֹ וְכַנַּ"ל וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם הֵם בְּחִינַת יִרְאָה, כִּי לֵוִי בְּחִינַת יִרְאָה כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, בְּחִינַת וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן זֶה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז עִקַּר הַמַּעֲמָד בֶּאֱמֶת, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין מַעֲמָד מֵאַחַר שֶׁסּוֹפוֹ לִשְׁכֹּב וְלָמוּת, אֲבָל תְּחִיַּת הַמֵּתִים נִקְרָא בְּשֵׁם עֲמִידָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכָל מָקוֹם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ל"א), "הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם" שֶׁנֶּאֱמַר עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי אָז עִקַּר הַקִּיּוּם וְהָעֲמִידָה לָנֶצַח מֵאַחַר שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִשְׁכֹּב עַל הֶעָפָר עוֹד, כִּי צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד אֵינָם חוֹזְרִים לעפרם וְזֶה בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָן שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּעֵת עֲבוֹדַת הַכֹּהֲנִים בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְכֻלָּם מְבַטְּלִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל זֶה כַּנַּ"ל: