Chasidut על אסתר ג:8

עתה נבאר הסוד של משלוח מנות איש לרעהו, ובתחלה נבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במדרש רבה במגילה על פסוק (אסתר ג, ח) ישנו עם אחד אלהיהם ישן הוא. הגם שכל דברי המן הוא להבל וריק. אמנם זה כולו שטות והאיך כתבו במגילה. והנראה ובו יבואר כמה מאמרי חכמינו ז"ל וזה יצא ראשונה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק ראשון דף ה' ע"א, בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה, ואמדו חכמינו ז"ל שמינית שבשמינית צריך להיות גאוה. ועיין בעין יעקב דכ"ז עיין שם. והנראה כי עיקר בריאת העולם עבור לשעשע באיומתו כי כשאדם מתפלל ולומד ועובד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו בתורה ובמצות. אזי יש להקדוש ברוך הוא שמחה גדולה מזו כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת זבחים (מו.) לשם ששה דברים הזבח נזבח ואמרו לשם ריח לשם ניחוח ופרש"י שנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו. ובזה עיקר עבודתינו לתת נחת רוח להבורא ברוך הוא ליוצרינו ולבוראינו בעבודתינו תמה ובכל הדבורים אנחנו ממשיכין שפע רב בכל הברואים והיצורים והנעשים וכשיעלה זה במחשבת לבב איש, אזי יתלהב לבבו בקרבו וככה יגיד במחשבתו איש אשר נוצר מטיפה סרוחה ואחריתו רמה ותולעה יעלה ככה למעלה על ידי מעשיו הנעימים ויעשה פרי במעשיו שיוכל לשמח בו הבורא ברוך הוא אשר הוא קדוש ומשרתיו קדושים ויבא שפע רב בכל העולמות ובכל המלאכים ובכל הנשמות והאל הקדוש ישמח בו:

וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים, כִּי הָמָן עֲמָלֵק הוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַכְּפִירוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת הֵם בָּאִים עַל יְדֵי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לָהֶם תֵּרוּץ עַל פִּי שֵֹכֶל אֱנוֹשִׁי כְּמוֹ הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה. וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת הֵם בַּשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הָיוּ מַשִּיגִין זֶה הַשֵּכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה וְכַיּוֹצֵא הָיָה מִתְבַּטֵּל מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי וְהָיָה מִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. אֲבָל הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרוֹס וְכוֹפֵר, לֹא הָיָה מַאֲמִין בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת שֵֹכֶל הַמַּקִּיף שֶׁשָּׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְעַל כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְֹרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי קֻשְׁיוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת אֵלּוּ וְעַל כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְזֶה בְּחִינַת כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת. וְעַל כֵּן רָצָה לְהַעֲבִיר אֶת יִשְֹרָאֵל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת סְגֻלָּה וְיִשְֹרָאֵל נִקְרְאוּ עַם סְגֻלָּה, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג אֲשֶׁר בָּחַר עַם מִתּוֹךְ עַמִּים וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל וְעַל כֵּן עִקַּר קִיּוּם יִשְֹרָאֵל עַם סְגֻלָּה הוּא רַק כְּשֶׁמֵּאִיר הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת סְגֻלָּה וְכַנַּ"ל. אֲבָל הָמָן שֶׁכָּפַר בְּהַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל בִּבְחִינַת הַסְּגֻלָּה עַל כֵּן הָיָה שֹוֹנֵא יִשְֹרָאֵל עַם סְגֻלָּה וְרָצָה לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גָּבְרָה שִֹנְאָתוֹ עֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר נִבְחֲרוּ מִכָּל הָעַמִּים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּהַמְּסִירָה שֶׁלּוֹ, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד וְכוּ' וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל עָם וְכוּ' (אֶסְתֵּר ג). כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת סְגֻלָּה וּמַקִּיף שֶׁשָּׁם בְּזֶה הַשֵּכֶל הַכֹּל נָכוֹן וְאֵין שׁוּם קֻשְׁיָא כְּלָל רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג זֹאת בְּזֶה הָעוֹלָם, אֲבָל הָרָשָׁע הַזֶּה, יִמַּח שְׁמוֹ, לֹא רָצָה לְהַאֲמִין בָּזֶה עַל כֵּן חָרַק שִׁנָּיו עַל עַם קָדוֹשׁ יִשְֹרָאֵל עַם סְגֻלָּה מַדּוּעַ נִבְחֲרוּ מִכָּל הָעַמִּים לִהְיוֹת דָּתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל עָם וְכוּ'. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה בִּזְמַן הַגָּלוּת בָּבֶל בְּסוֹף הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁאָז הָיָה בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים, כִּי שֵׁנָה הִיא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁלִּפְעָמִים הַמֹּחִין וְהַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל הֵם בְּהֶעְלֵם וְעִבּוּר וְאָז יָפָה צְעָקָה לָאָדָם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן רָצָה הָמָן הָרָשָׁע לְהִתְגַּבֵּר בִּזְמַן הַשֵּׁנָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶעְלֵם, וְאָז כְּשֶׁאֵין שׁוּם שֵֹכֶל הַמַּקִּיף מֵאִיר וּמִתְגַּלֶּה כִּי הֵם בִּבְחִינַת שֵׁנָה בְּהֶעְלֵם וְעִבּוּר. וְעַל כֵּן אָז רָצָה לְהִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָיָה עֲצָתָם לַעֲשֹוֹת עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי, כִּי הַחֲמִשִּׁים אַמָּה הֵם כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה (וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַחֲמִשִּׁים אַמָּה הֵם כְּנֶגֶד נוּן יוֹם שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת נוּן שַׁעֲרֵי בִּינָה כַּיָּדוּעַ). וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג, כַּמּוּבָא, כִּי הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים עֶלְיוֹנִים הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגָם בְּזֶה הָעוֹלָם בְּשׁוּם אֹפֶן וְרָצָה הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עַל עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְהַתְּלִיָּה הִוא שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ עַד רֹאשׁ הָעֵץ וּמַשְׁלִיכִין אֶת הָאָדָם מִשָּׁם, הַיְנוּ שֶׁרָצָה לְהַעֲלוֹת אֶת מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל, עַד רֹאשׁ הָעֵץ שֶׁגָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, הַיְנוּ עַד בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵֹכֶל הַמַּקִּיף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ כַּנַּ"ל וּלְהַשְׁלִיכוֹ מִשָּׁם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי רָצָה הָמָן לְהַכְנִיסוֹ בְּתוֹךְ חֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁל זֶה הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים וּלְהַשְׁלִיכוֹ מִשָּׁם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בְּזֶה הַשֵּכֶל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. וְרָצָה הָמָן לְהִתְגַּבֵּר עַל מָרְדְּכַי בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁל זֶה הַשֵּכֶל הַנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל מִשָּׁם חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת תְּלִיָּה עַל עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֵֹכֶל הַמַּקִּיף הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָיְתָה בֶּאֱמֶת עֵת צָרָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיְתָה מֵאַחַר שֶׁהִתְגַּבֵּר בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לָהֶם תֵּרוּץ עַל פִּי שֶׁכָּל אֱנוֹשִׁי כִּי הֵם בַּשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ כַּנַּ"ל, בִּפְרָט שֶׁהִתְגַּבֵּר בְּעֵת שֶׁהַמֹּחִין בְּהֶעְלֵם וְעִבּוּר בִּבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ עָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְהָיָה אָז בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מָרְדְּכַי. וּמָרְדְּכַי הוּא בְּחִינַת עַתִּיקָא כִּי מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַמּוּבָן בִּפְרִי עֵץ חַיִּים. וּבְחִינַת מָרְדְּכַי הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הַסָּתוּם וְהַגָּנוּז מְאֹד בְּחִינַת עַתִּיקָא טָמִיר וּסְתִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם טְמִירִים וּסְתוּמִים, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, וּמָרְדְּכַי הוּא בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הַגָּנוּז הַזֶּה, כַּמּוּבָן בִּפְרִי עֵץ חַיִּים בְּחִינַת וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכַי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הָיָה לְמָרְדְּכַי כֹּחַ לְהַכְנִיעַ קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהָיָה מִתְגַּבֵּר עַל יְדֵי הַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מִשֵּכֶל הַמַּקִּיף שֶׁהוּא טָמִיר וְסָתִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן כַּנַּ"ל. כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲחִיזַת מָרְדְּכַי הָיָה מִבְּחִינַת הָאוֹר הַגָּנוּז הַזֶּה בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת, עַל כֵּן הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיעוֹ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ, אַף עַל פִּי כֵן מֵחֲמַת שֶׁשֹּׁרֶשׁ מָרְדְּכַי הָיָה מִשָּׁם בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת כַּנַּ"ל הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיעוֹ לְבַטֵּל כָּל הַמְּבוּכוֹת הַנַּ"ל וּלְהַרְאוֹת בַּשֵּכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג חֲקִירוֹת אֵלּוּ וּלְהַכְנִיס אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בָּעוֹלָם, כִּי הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיעַ קְלִפַּת הָמָן וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָֹה (אֶסְתֵּר ד), כִּי שָׁרְשׁוֹ הָיָה מִבְּחִינַת הַשֵּכֶל הַגָּנוּז הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם הַבְּחִירָה וְהַיְדִיעָה כֻּלּוֹ חַד וְזֶה בְּחִינַת וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָֹה, כִּי הַבְּחִירָה הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג זֹאת בְּשׁוּם אֹפֶן רַק מָרְדְּכַי הָיָה מִבְּחִינַת הַשֵּכֶל הַמַּקִּיף הַזֶּה שֶׁהוּא טָמִיר וּסְתִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (שָׁם ח) וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְכוּ', זֶה בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. כִּי עֲטָרָה הִוא בְּחִינַת מַקִּיף וְזֶה בְּחִינַת וַעֲטֶרֶת זָהָב הַנַּ"ל הַנֶּאֱמַר בְּמָרְדְּכַי, הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲטָרוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וְכוּ', כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים, כַּמְבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וְכוּ', כִּי מָרְדְּכַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹר הַגָּנוּז כַּנַּ"ל, הוּא זוֹכֶה לְכָל הַמַּקִּיפִים כַּנַּ"ל:

ונבאר מדרש^*הגה"ה ונ"ל ביא[ו]ר מדרש הנ"ל, על פי מה שכתבתי במקום אחר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וכו' (אסתר ג, ח). ובזה יובן מאדם יהא - חיבור צורה וחומר, וזה ממך להסיר יצר הרע הגורם פירוד וכו', והבן. ועיין מעבר לדף זה באריכות, עיין מזה בדף הקודם. פ' מצורע (ויק"ר טז, ח), וזה לשונו: מאדם יהא שלא יבואו חלאים עליו, מאי טעמא, דאמר רבי אחא והסיר ה' ממך כל חולי (דברים ז, טו), ממך היא שלא יבואו עליך חלאים. רבי אבין אמר זה יצר הרע, שתחילתו מתוק וסופו מר וכו', יעו"ש. והוא תמוה. וביפה תואר פירש, מאדם יהא, שביד האדם להנצל מיצר הרע לכבשו, וז"ש והסיר ה' ממך כל חולי, היינו שיעז[ו]ר לו לכבוש את יצרו, כמ"ש (תהלים קיט, לו) הט לבי אל עדותיך וכו'. אמנם, מה ענינו לכאן הכא, אי לאו דנימא דקאי אעץ ארז ואזוב, במגבי' עצמו נלקה, ובמשפיל עצמו ניצל מהם, כמ"ש בסנהדרין (יד.) הוי קבל וקיים וכו', יעו"ש.