ספר המדות
ד. מִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת חֲבֵרוֹ מִפִּרְיָּה וּרְבִיָּה, הוֹלֵךְ לִשְׁאוֹל בְּלא וָלָד.
ספר המדות
פו. שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בְּרָכָה, סִימָן שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל יִפְרוּ וְיִרְבּוּ.
אגרא דכלה
ויברך אותם אלקים לאמ"ר (בראשית א כב). טעם שהוצרכו הדגים לברכה. כתב הרב הק' באור החיים להיות בטבע אין הדגים ראויים להוליד שטבעם קר מיסוד המים, על כן הוצרכו לברכה, עיין שם. והנה אמר הקב"ה לאברהם אבינו מה דעתך דקאי צדק (היינו מזל שלך) במערב (מקום קר ואינך ראוי להוליד), אנא אוקימנא במזרח (שבת קנ"ו ע"א). ועל פי זה יתפרש תיבת לאמ"ר, דכבר ידעת שאין להתפלל על השתנות סדרי בראשית ושינוי הטבע, וכענין שאמרו (שבת נ"ג ע"ב) כמה גרוע אדם זה דאשתנו עליה סדרי בראשית, וסלקא דעתך אמינא מי שנולד בטבע עקר שאינו ראוי להוליד, לא יתפלל על זה. הנה באת התורה בתיבת לאמ"ר, היינו לאמר לדורות שמותר להתפלל על זה, כי זה לא מקרי השתנות הסדר דכבר היה זה בבריאת הדגים. וזהו גם כן וידג"ו לרו"ב (בראשית מח טז), כדגים הללו שטבען קר, ואף על פי כן ברכם הש"י בריבוי, כן גם הם אפילו שבטבע אינו ראוי להוליד, יפרו וירבו: