אגרא דכלה
ויחמון ית שופרך. אלו התיבות הוספה על לשון הפסוק וטעמא בעי. וכשתבין מה שפרשנו בפסוקי המקרא ששופריה דשרה היה משופריה דשכינה, ומדוקדק בפסוק דקשה בפסוק (בראשית יב יב) והיה כי יראו אותך, כי יראוך מיבעיא ליה. אך הוא כי באמת אש"ה יפת מראה את, היינו השכינה שמשם נמשך יופייך, אך הם טח מראות עיניהם ויבינו כי היופי הוא מגשמיותך. וזהו והיה כי יראו את"ך דייקא, כי הם לא יסתכלו מאין נמשך היופי והשופריה ולא יביטו אל השורש. וזה ויחמו"ן י"ת שופרך, היינו שהוא מהשכינה ולא יביטו אל השכינה שורש הדבר, רק יביטו אל גשמות היופי. וידוקדק תיבת את"ך, ועיין מה שפירשנו במקראי קודש ותבין הענין לאמתו, ובין והתבונן בדברי רז"ל (תענית ל"א ע"א) אין אשה אלא ליופי, הכוונה ליופי של מעלה, והבן:
אגרא דכלה
והיה (בראשית יב יב). תיבת והיה מיותר, דהיה לו לומר וכי יראו וכו'. אך הוא על פי פשוטו שאברהם ביקש לשרה שתאמר תיכף, קודם שישאלו אותה תאמר שהיא אחותו. כי נודע כמו שמדרך השמחה הקדושה בהשם ובתורתו לעשות עניינים שלא בהתיישבות הדעת, כענין שנאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד, וכמו שאמרו (עירובין נ"ד ע"ב) ע"ל רבי אלעזר שהיה עוסק בתורה בשוק העליון וכסותו מונחת בשוק התחתון, כמו כן בשמחה של הוללות, יעשה ההולל דברים שלא ביישוב הדעת הגם שאחר כך יתחרט. וז"ש והיה הוא לשון שמחה כנודע (ב"ר פמ"ב ג'), ר"ל ישמח לבם בהוללות הזנות כאשר יראו אותך, ועל ידי כך לא יספיקו לחקור ולדרוש ולהתיישב בענין הרציחה, רק תיכף יגזרו אומר אשתו זאת והרגו וכו':
אגרא דכלה
כי יראו את"ך (בראשית יב יב). בקיצור הוה ליה למימר כי יראוך וכו'. ולפי מ"ש ניחא כי הם יראו אות"ך דייקא גשמיותך, כי טח מראות עיניהם צור מחצבה היא השכינה, ואמרו בלי שאלה אש"תו זא"ת מחמת הוללותם. גם יאמר ואמרו אשתו זאת, ואמ"רו לשון מחשבה, יחשבו שהיופי אשתו של זה, ועינים להם ולא יראו האור הנערב החופף עליה כל היום. גם יאמר ואמרו אשתו זאת, ר"ל לא תעלה בדעתך כשתראה מדברים דברים רכים שלא יעשו רציחה, כי זה דרכם כל היום לבל ירגיש הנרצח וימלט מידם. ולזה יאמר ואמר"ו בחשאי ולשון רכה, כי בכל מקום אמירה בחשאי. וגם יאמר אשת"ו זא"ת, ולא יאמרו אשת"ך כמדבר לנוכח, רק בנסתר כאשר ידובר לשר ולמלך כנודע ממשפט הלשון בכבוד, ואף על פי כן והרגו אותי כי שבע תועבות בלבם, ויעשו זה לבל ארגיש ואמלט מידם, על כן אל תסמוך על דבריהם הרכים: