נועם אלימלך
וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. נראה לפרש על דרך הרמז, דהנה הצדיק כל עבודתו הוא להיותו דבוק בו יתברך ויתעלה, ולדבק נשמתו תחת כסא הכבוד מקום שרשו, והצדיק המזכך את גופו ומטהר עצמו מכל התאוויות החיצונים אזי גם גופו הטהור דבוק בו יתברך. וזה הוא לשון "תפילה", דהיינו דביקות כמו "נפתולי אלקים כו'", שע"י התפילות הזַכוֹת והצלולות במחשבות טהורות נתדבק בו ית'. וזהו "וישלח" לשון לוויה, כמו "ויצו פרעה אנשים וישלחו אותו" תרגום "וישלחו" - "ואלוויאו", ר"ל שהצדיק מלווה את המלאכים הנשלחים לפניו, דהיינו הדיבורים היוצאים מפי הצדיק נבראים מהם מלאכים, והיינו שגם גופו הטהור הוא מסייע להמלאכים שלו שיעלו למעלה, "לפניו אל עשו אחיו" ר"ל עי"ז גורם שעשו נעשה אחיו. "ארצה שעיר שדה אדום" פירוש שנעשה אחיו למטה, לזה רמז "ארצה שעיר", וגם נעשה אחיו למעלה דהיינו בעולם שלו הנקרא "שדה אדום", השר של אדום נעשה ג"כ אחיו.
אגרא דכלה
וישלחו (בראשית יב כ). כתרגומו ואלויאו. דלשון "וישלחו כפשוטו משמע דהיו משלחין אותו בעל כרחו, ואי אפשר לומר כן אחר כל הניסים שראו שנעשו לו:
אגרא דכלה
ויצו עליו (בראשית יב כ). יתכן לפרש שפקד עליו אנשים שלא יתנו לו שום מקום לשבת בארץ, רק בכל מקום בואו ישלחוהו למקום אחר, עד נסעו מכל הארץ, כי הרשע לא חפץ בברכה ותרחק ממנו, והכל היה סימן לבניו. ויתכן לפרש עוד ויצו, לשון צוותא והתחברות, שחיבר עליו אנשים להתוכח עמו: