אגרא דכלה
ומן י"ד איתגריא"ת "בי מכתש"א ולא קריבית לותה. הכוונה תיבה ועת"ה הנה אשתך (בראשית יב יט), דהוה ליה למימר קחנ"ה ולך, מאי ועת"ה הנ"ה אשתך, הכוונה שאמר היא אשתך שלא נגעתי בה, ועל כן קחנה ולך, והבן:
שער האמונה ויסוד החסידות
וזה מרומז בזוה"ק פ' אמור (דף ק:) שעיקר שלמות העבודה מראש השנה הוא בחג הסוכות. שבראש השנה ויוה"כ עדיין לא נתמלא הירח, וראש השנה הוא בכסה, וביוה"כ עדיין לא נתמלא, ואז מקבלת הירח משרשה בקירוב מקום. וזהו דאיתא (שם) רבי אבא שדר ליה לרבי שמעון אימתא זוויגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה (בראשית י״ב:י״ט) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. ונתבאר (שם) בכסה ליום חגנו דאתכסיא ביה סיהרא וכו' ובמה דנהיר כלא בתיובתא וכו' תא חזי בהאי יומא אתכסי סיהרא ולא נהיר עד בעשור וכו' יום כפור מבעיא ליה מאי יום הכפורים אלא בגין דתרין נהורין נהרין בחד בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה ובהאי יומא מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשא. והענין בזה הוא, שהשי"ת הציב עבודה לישראל כפי סדר הזמנים בכל זמן כפי מערכתו, ולכן ביום כפור לא נשלם עוד העבודה ליחד רצון הש"י עם עבודת ישראל, יען שלפי מערכת הזמן אינו עוד בשלימות האור. ולכן ביום הכפורים אין העבודה לכלל ישראל אלא ע"י צמצום ועינוים. וזהו שאין הירח מקבלת עוד ע"י השמש בשלימות, לפי שעדיין היא מקורבת ביותר. אכן בחג, שאז הוא מלואה דסיהרא לכן ניתן אז העבודה בפעולה ובשמחת החג על ידי עונג ואז הוא השלימות, וכדאיתא (במדרש קהלת פ"ד) רעותא דבר נש מתקרי לעי ונגיס, שהאדם חפץ שיקבל שכר חלף עבודתו ולא יהיה נהמא דכסופא:
אגרא דכלה
למה אמרת אחותי היא (בראשית יב יט). לכאורה הוא דבר שפתים אך למחסור, כיון שכבר אמר למה לא הגדת לי כי אשתך היא. אך הוא שהרשע הלז התווכח עמו ביותר, ואמר לו לו יהיה שיראת לנפשך לומר אשתך היא, על כל פנים היה לך לומר כי אשת איש אחר היא, או על כל פנים כי זרה היא לך, למה אמרת אחותי היא, ובודאי נתת עיניך בממון להרבות לך מוהר ומתן, ושפט ברשעו כי משפטי הש"י לא צדקו בהכותו מכות גדולות ונפלאות: